בית משפט השלום בבאר שבע דחה לאחרונה תביעה שהגישו בעלי דירת קרקע בבאר גנים נגד בני הזוג שמכרו להם אותה. התובעים טענו שהמוכרים הסתירו מהם בעיית איטום במרתף אשר גרמה להצפתו עם הגשם הראשון, ושמדובר בהפרת חוזה. אלא שהשופטת הבכירה עירית קויפמן מצאה שההצפה נגרמה בשל העובדה שהרוכשים השליכו מגבונים לאסלה וגרמו לסתימה בניקוז.

באפריל 2019 החלו התובעים לגור בדירה כשוכרים של הנתבעים. שלושה חודשים לאחר מכן חתמו הצדדים על הסכם למכירת הנכס לתובעים תמורת 3.1 מיליון שקל. במסגרת ההסכם הצהירו המוכרים, בין היתר, ש"אין בבית כל מום הידוע" להם וכי "הוא במצב טוב וראוי לשימוש".

לאחר מספר חודשי מגורים, בחורף 2020, הוצף מרתף הדירה במי גשמים. הרוכשים המאוכזבים הזמינו חברת איטום על-מנת לתור אחר הגורם להצפה, וזו קבעה שכשל באיטום הקירות החיצוניים באזור המרתף הוא האחראי לכך.

בנסיבות אלה הוגשה ביולי 2020 התביעה לבית המשפט, בה טענו הרוכשים שהסתרת פגם האיטום מצד המוכרים מהווה התנהלות בחוסר תום-לב מצדם והפרת חוזה. הרוכשים טענו שיש לפסוק לטובתם את הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם המכר עבור הפרה יסודית – בסך 300,000 שקל.

המוכרים, לעומת זאת, כפרו בגרסת הרוכשים וסיפרו שלא ידעו על מום כלשהו בדירה נכון למועד מסירתה. לדבריהם, ככל שצצו בעיות חדשות בבית אחרי כניסת הרוכשים לגור בו, הן קרו בעקבות התנהלות רשלנית מצדם שהביאה לסתימה במשאבה – ככל הנראה בעקבות השלכת מוצרי היגיינה ומגבונים לאסלה.

בנקודה זו טענו המוכרים שהם הבהירו לרוכשים עובר לכניסתם לדירה כי אסור לזרוק מגבונים לאסלה שכן הדבר עלול להביא לסתימה במשאבה ולגרום לחדירת מים לקומת המרתף.

לשוכר הקודם לא הייתה הצפה

השופטת קויפמן ציינה שיש לבדוק האם הרוכשים הוכיחו כי כשל איטום הוביל להצפת המרתף כטענתם, ולאחר מכן – האם המוכרים ידעו עליו.

אשר לחלק הראשון התרשמה השופטת שהצפת המרתף נגרמה בשל התנהלות הרוכשים דווקא. היא ציינה שבמשך תשעת חודשי המגורים הראשונים של התובעים בדירה לא נרשמו תלונות כלשהן על אירועי הצפה. רק עם בוא הגשם הראשון הוצף המרתף כאשר למחרת הגיע אינסטלטור ומצא שמגבונים סתמו את מערכת הניקוז.

למרות קביעתו הנחרצת של האינסטלטור, בחרו הרוכשים להסתיר את ממצאיו בכתבי הטענות שלהם. יתרה מכך, בהסתמך על חוות-דעת אחרת הם פירקו את מלוא הריצוף במרתף ונכנסו לעלויות סתמיות, מבלי שנמצאה הצדקה ממשית לכך.

השופטת הוסיפה וקבעה שגם בהנחה שהיה מוכח כשל באיטום, הרי שלא הוכח כי המוכרים ידעו עליו. לעניין זה העיד שוכר שהתגורר לפניהם בקומת המרתף – כשהבית עוד היה בבעלות הנתבעים – כי עבר עליו חורף "נקי" ללא הצפות. עדות זו שללה ידיעה כלשהי מצד המוכרים.

לסיום ציינה השופטת שאפילו אם התובעי היו מוכיחים כשל באיטום וידיעה של המוכרים – עדיין היה עליהם לאפשר לאיש המקצוע מטעם המוכרים לנסות לתקן את הבעיה. למוכרים הייתה אחריות של עשר שנים על האיטום בבית, ולו הייתה בעיית איטום צריך היה לממש את האחריות במקום להיכנס להוצאות מיותרות.

עו"ד חן ספקטור (צילום: בני לפיד, פסקדין)
צילום: בני לפיד, פסקדין

לפיכך השופטת דחתה את התביעה וחייבה את הרוכשים לשלם למוכרים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 שקל.

ב"כ הרוכשים: עו"ד נועם פלוינסקי

ב"כ המוכרים: עו"ד שירן נגרי-עדן

עו"ד חן ספקטור עוסק/ת ב- מקרקעין ונדל"ן
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.