במשך שנים סבלה בעלת דירה בתל אביב מתלונות של השכנים מלמטה על רטיבות. ב-2016 היא הזמינה בדיקה מקצועית שגילתה בעיות באיטום המרפסת. תביעה שהגישה נגד החברות שמכרו לה את הדירה התקבלה לאחרונה. השופטת אילה גזית קיבלה במקביל הודעת צד שלישי שהגישו הנתבעות נגד הקבלן, תוך שדחתה את טענת ההתיישנות שהעלה.
התובעת סיפרה שרכשה את הדירה מהנתבעות, החברות שיכון ובינוי ואפריקה ישראל, באוקטובר 2006.
לטענת התובעת, מאז מסירת החזקה בדירה, שבוצעה בפברואר 2007, התלוננו בעלי שתי דירות שמתחת לדירתה על נזקי רטיבות. הנתבעות שלחו מדי פעם נציג מטעמן על מנת לבדוק את הדירות שמתחתיה ובוצעו תיקונים קטנים בדירתה אך אלה לא פתרו את הבעיה.
לדבריה, בסוף שנת 2015 ולאחר פניות נוספות של בעלי הדירות מתחתיה בדבר חדירת מים לדירותיהם ממרפסת דירתה, היא פנתה לחברה מקצועית שתבדוק אם קיימת בעיית צנרת בדירתה. בבדיקות שערכה החברה התברר כי יש חדירת מי גשמים ממרפסת דירתה לדירות שמתחתיה.
ביולי 2016 פנתה שוב בעלת הדירה בקומה שלמטה והתלוננה על רטיבות. לפיכך פנתה התובעת לגורם מקצועי המתמחה באיתור נזילות ובבדיקה שערכה החברה נמצאו מחדלים קשים באיטום המרפסת.
היא פנתה לנציגת הנתבעות אך לא זכתה למענה מתאים ונאלצה לבצע את עבודות התיקון על חשבונה, מה שכלל פירוק, איטום וריצוף מחדש של המרפסת. סך העבודות לתיקון הליקויים עמד על 250,000 שקל בתוספת מע״מ.
הנתבעות טענו כי התובעת פנתה אליהן לראשונה רק כ-10 שנים לאחר שהדירה נמסרה לה, ורק לאחר שהכניסה קבלן שהרס את המרפסת ובכך סתם את הגולל על יכולתה להוכיח כי לא הייתה בעיה באיטום.
במקביל הגישו הנתבעות הודעת צד שלישי נגד הקבלן שבנה את הבניין, חברת ״המרמן מ.ש.פ בע״מ״, וציינו כי לפי ההסכם הוא אחראי באופן מלא ומוחלט לכל הקשור בבנייה.
הקבלן טען כי לפי חוק המכר תקופת הבדק לחדירת רטיבות היא 3 שנים ותקופת האחריות היא 3 שנים נוספות. לדבריו, מאחר שהתביעה הוגשה בחלוף 13 שנים ממועד סיום הבנייה (מאי 2004) אין לו אחריות לפי חוק המכר ומדובר בתביעה שהתיישנה.
הוא הוסיף כי המקור הליקוי במרפסת דירתה של התובעת נעוץ בעבודות פרטיות שביצעה.
שורש הבעיה
השופטת אילה גזית מבית משפט השלום בתל אביב דחתה את טענת ההתיישנות וקבעה כי אף אם תקופת האחריות לפי חוק המכר חלפה, לתובעת עומדת עילה נזיקית של רשלנות ומקור הנזק התגלה לה חודשים ספורים לפני הגשת התביעה.
השופטת מינתה מומחה שיבחן את מקור הליקויים וקיבלה את חוות דעתו שלפיה יש אפשרות בסבירות גבוהה לכשלים באיטום המרפסת בשני מקומות, ומקור הנזילות אינו בלאי טבעי או עבודות שיפוץ.
היא ציינה עוד כי התיקונים שבוצעו על ידי הנתבעות במשך השנים לא הביאו לפתרון והן לא בדקו מהו שורש הנזילות, כך שהן איבדו את זכות התיקון.
לפיכך קבעה השופטת שעל הנתבעות לשאת באחריות לתיקון. במקביל היא קיבלה את ההודעה לצד שלישי מאחר שהקבלן ביצע את האיטום ולנוכח ההסכם בינו לבין הנתבעות.
בסופו של דבר חויבו הנתבעות לפצות את התובעת ב-127,000 שקל (עלות תיקון הליקויים לפי חוו״ד המומחה) בתוספת 2,340 שקל בגין שכר טרחת המומחה מטעמה. הקבלן חויב לשפות אותן במלוא הסכום.
הקבלן חויב בהוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 30,000 שקל.
שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד אפרת ויגלמן עוסק/ת ב- דיני מקרקעין
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.