בית המשפט לענייני משפחה באשדוד קיבל לאחרונה תביעה שהגישה קשישה נגד בנה וכלתה, לבעלות על מחצית מדירת הגן אותה רכשה בשיתוף עמם לעת זקנה. לטענת הקשישה בנה הבטיח לה שירשום את הדירה בטאבו על שם שלושתם, אך בפועל התגלה שהוא לא עשה זאת. סגנית הנשיא ענת אלפסי קבעה שלמרות העדר מסמך כתוב המעיד על חלוקת הנכס – קמה בנסיבות העניין "זעקת הגינות" שמצדיקה לרשום מחצית ממנו על שם התובעת.
עד לפני מספר שנים התגוררה הקשישה, אם לתשעה, בדירה ישנה בקומה רביעית ללא מעלית. לעת זקנתה היא רצתה לעבור לדירה נגישה יותר, ולכן מכרה את דירתה ורכשה בשיתוף בנה וכלתה (הנתבעים) דירת גן בקומת קרקע. כשני שליש מעלות הדירה החדשה שולמו מכספי הקשישה (מתמורת הדירה הישנה) ואת היתרה שילמו הבן ורעייתו.
הצדדים עברו להתגורר יחד בנכס, אלא שבשלב מסוים – עם הגעת ילדי התובעת לביקור – העסק התפוצץ. במעמד הביקור דרש הנתבע מאחד האחים לצאת מהדירה בעוד האחים טענו שמדובר גם בדירה של אימם וזכותם לשהות בה. למקום הוזעקה משטרה, ומאוחר יותר הקשישה עזבה את הדירה ועברה לגור בגפה בדירה שכורה.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט בדצמבר 2019 טענה הקשישה שבנה הבטיח לה מפורשות שהיא תירשם כבעלת חצי מהזכויות בדירה. לדבריה בנה אף לקח אותה לעורך דין לשם כך, אלא שבדיעבד התברר לה שהיא בעצם הוחתמה על צוואה לטובתו.
לטענת הקשישה בנה גזל את ממונה עד שנותרה ללא רכוש וחיה חיי דלות ועוני. היא עתרה לעשות עמה צדק ולהורות על רישום 50% מהדירה בטאבו על שמה.
מנגד טענו הבן ואשתו כי לא היו דברים מעולם, וכי הסיכום היחיד מול האם היה שהיא תקבל חדר בדירה החדשה תוך הותרת הרישום על שמם.
שיפוץ במקום טיפול שיניים
השופטת אלפסי קבעה שהלכה למעשה נכרת בין הצדדים הסכם בעל פה לפיו חצי מהדירה תהיה שלה האם. היא ציינה כי האם לא שולטת בשפה העברית, ובנסיבות אלה לא הבחינה כי הולכה שולל אחר בנה. לדברי השופטת מדובר במקרה חריג אשר "זעקת ההגינות" בו מצדיקה לתת תוקף להסכם חרף העדר מסמך בכתב.
בין היתר ציינה השופטת כי הנתבע הודה מפורשות בעדותו שהדירה בבעלות משותפת שלו ושל אימו. יתרה מכך, העובדה שהדירה נרכשה ברובה מכספי האם, מדברת בעד עצמה.
עוד הוכח לדברי השופטת כי הנתבעים פעלו באופן לא מוסרי כלפי הקשישה. כך למשל, הם אסרו עליה להדליק מזגן בבית ללא רשותם, והעדיפו לשפץ את הבית במקום לטפל בשיניה, אף שהייתה זקוקה לכך מאוד.
"אדם אשר סולם הערכים שלו קובע כי מצבו הפיסי של הבית חשוב ממצבה הבריאותי של אימו, הוא אדם שלא יהסס להציג תמונת מצב שאינה משקפת את המציאות", כתבה השופטת.
לדבריה הקשישה נקלעה למצב בלתי נסבל בו מכרה את דירתה הקודמת כדי לשפר את חייה, אלא שבסוף מצאה עצמה מתגוררת בבית בו חשה זרה לחלוטין.
לאור זאת השופטת קבעה שהאם תירשם בטאבו כבעלת חצי מהזכויות בדירה, וכי בנה ורעייתו יישאו בהוצאותיה, בסך 60,000 שקל.
"טוב יעשו הנתבעים אם ישכילו להתנצל לפני האם הקשישה על הדרך שנהגו בה ובכך יספקו לילדיהם שיעור בכיבוד הורים", חתמה השופטת את פסק הדין.
באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד צהלה הלוי עוסק/ת ב- מקרקעין ונדל"ן
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.