השופט עמית יריב מבית משפט השלום בתל-אביב דחה לאחרונה תביעה של רוכשי מגרשים בקריית אונו, שדרשו פיצויים מ"שיכון ובינוי" בעקבות קיומו של קו מתח גבוה ומפיץ קרינה בשטח שרכשו. בפסק הדין נקבע כי הרוכשים ידעו על קיומו של המפגע, ולפי הנוסח של הסכם המכר, לא הייתה כל סיבה שעלויות העברתו יחולו על חברת הבנייה.
התובעים – שלושה זוגות הקשורים בקשרי משפחה – רכשו את המגרשים בשנת 2010. 3 שנים לאחר מכן הם החלו בבנייה בפועל, ואז לטענתם, גילו שיש בשטח קו מתח גבוה.
משהתברר להם שקו המתח פולט קרינה, התובעים פנו אל חברת החשמל, שמצידה הודיעה להם שלא תבצע העתקה של הקו ללא הסדרת תשלום בנושא.
במקביל לכך התובעים פנו אל שיכון ובינוי בדרישה שתישא בעלויות העתקת הקו, וכן בטענה שהתנהלותה מהווה הפרה יסודית של חוזי המכר, וגרמה להם נזק ניכר, כולל סיכון החיים שלהם ושל ילדיהם.
בסופו של דבר, בדצמבר 2015, התובעים שילמו בעצמם את הסכום שדרשה חברת החשמל – כ-900,000 שקל – ולאחר שחברת הבנייה סירבה לשפות אותם בגינו, הגישו את התביעה בבית המשפט.
במהלך הדיונים הם הודו כי עוד בשלב הרכישה הם ידעו על קו המתח, אולם לטענתם, היה להם ברור שהנתבעת תטפל בנושא ותסיר את המפגע המסוכן. עוד הם טענו כי רק בשלב מאוחר נודע להם שמדובר במפגע שמייצר קרינה ומסכן את בריאותם.
"רוכשים מתוחכמים"
אלא שהשופט יריב דחה את תביעתם, שכונתה "תביעת סרק מובהקת". השופט ציין בין היתר כי עצם העובדה שהתובעים הציגו טיעונים שונים בשלבים שונים של ההליך לגבי הידיעה על קו המתח ומסוכנתו, מלמדת שלא מדובר בטענה רצינית.
בהמשך פסק הדין השופט קבע ככל הנראה התובעים סברו שיוכלו להזיז את הקו בעלות נמוכה יחסית, אלא שאז התברר להם שהיא גבוהה. מכאן, השופט סבר שמדובר בטעות התובעים ב"כדאיות העסקה" שאינה נחשבת כעילה לתביעת הפרת חוזה.
השופט אף הבהיר כי בהיותו בולט לעין, קו מתח גבוה אינו יכול להיחשב "פגם נסתר". כמו כן, השופט הזכיר שהתובעים יכלו לבדוק את כל הנתונים לפני שחתמו על ההסכם, אך בחרו לקחת על עצמם סיכון.
בתוך כך השופט הוסיף כי התובעים לא הוכיחו פגם כלשהו – ולו הקטן ביותר – בהתנהלות הנתבעת.
לקראת סיום פסק הדין, השופט ציין כי נראה שהתובעים הם "רוכשים מתוחכמים בעלי מומחיות וידע נדל"ני", שרכשו בדיוק את הנכס שהיו מעוניינים בו, ומשהתברר כי עלות התאמתו לצורכיהם עולה על זו שהעריכו מראש – הם מבקשים להשית את מחיר רשלנותם שלהם על כתפי המוכרת.
"זאת לא ניתן להתיר", סיכם, וחייב את התובעים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 65,000 שקל.
ב"כ התובעים: עורך דין דיני מקרקעין יאיר ברדה, עו"ד אמיר לוי
ב"כ הנתבעת: עו"ד דפנה ברימן קליין, עו"ד יקיר מדר
עו"ד אבישי אוסטרייכר עוסק/ת ב- דיני מקרקעין
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.