דרמה של ממש נרשמה לאחרונה בבית המשפט המחוזי בחיפה: אב ל-4 חתם ב-1999 על הסכם למכירת ביתו שבקרית-אתא למנהלו בעבודה. למרות ההסכם, האב ומשפחתו נותרו לגור בדירה עד מותו כעשרים שנה לאחר מכן. רק בסמוך למות האב גילו ילדיו שהדירה רשומה בטאבו על שם הבוס, והגישו תביעה לביטול הרישום בטענה שהוא מבוסס על הסכם פיקטיבי. השופט שמואל מנדלבום קיבל את התביעה.
הבית בקרית אתא שבו התגורר אבי התובעים עד לפטירתו הוא שעמד במוקד התביעה. אין מחלוקת כי באפריל 1999 נערך לגביו הסכם שלפיו נמכרו לכאורה זכויות הורי התובעים בנכס לטובת הנתבעים – ה"בוס" של האב ורעייתו – תמורת 310,000 דולר. עובדה נוספת שלא היה עליה עוררין הייתה כי ה"רוכשים" בשום שלב לא נכנסו לדירה וכי בפועל היא שימשה את המנוח ומשפחתו, ובפרט את האח הצעיר שמתגורר בה עד היום.
במאי 2020 הלך האב לעולמו. בתביעה שהוגשה כחודשיים לאחר מכן, טענו ארבעת ילדיו כי נדהמו לגלות אחרי פטירתו שהרישום בטאבו על הדירה שונה כשנה וחצי לפני מותו, והנתבעים נרשמו כבעליה. היורשים טענו כי ההסכם מ-1999, שמכוחו בוצע שינוי הרישום, הוא חוזה למראית עין וחסר תוקף.
משמעות הדבר היא, לטענת היורשים, שיש לבטל את הרישום בטאבו לטובת ה"בוס" ורעייתו ולקבוע שילדי המנוח הם בעלי הזכויות בבית.
מנגד טענו הנתבעים שלא עלה בידי היורשים להוכיח שמדובר בהסכם למראית עין. לשיטת ההגנה, העובדה שהמנוח חתם ב-2018 על מסמכים המאשררים את המכר, מבטלת כל חשש מפני פיקטיביות העסקה ומפריכה את גרסת התביעה.
שילמו רק 8% מהמחיר
השופט מנדלבום קבע שהיורשים צלחו בהוכחת טענתם המרכזית, לפיה מדובר בהסכם למראית עין שאינו משקף נכוחה את רצון הצדדים לו. הוא הגיע למסקנתו על-סמך מספר אדנים.
האחד, העובדה שהוכח כי הנתבעים שילמו למנוחים לאורך השנים רק כ-103,500 שקל, המהווים כ-8% בלבד מהמחיר הסופי.
בנוסף אין כאמור מחלוקת שהבוס ורעייתו מעולם לא נכנסו לדירה. המנוחים המשיכו לנהוג בבית כבעליו ואפילו היום בנם הצעיר עוד מתגורר בו. השופט חידד כי בהתאם ל"הסכם המכר" מסירת החזקה בבית, שנחשבה להוראה יסודית בחוזה, הייתה צריכה להיעשות עד לחודש יוני 1999, אלא שכאמור היא מעולם לא בוצעה.
אינדיקציה נוספת לפיקטיביות ההסכם נעוצה לדברי השופט בעובדה "שמאז חתימת ההסכם עד לשנת 2018, קרוב ל-20 שנים!!!, לא חל שינוי ברישום הזכויות בבית". השופט קבע שבחירת הנתבעים בנסיבות החריגות הללו שלא לזמן לעדות את עורכי הדין שטיפלו מטעמם בהעברת הבעלות, כשאלה יכולים היו לשפוך אור על סיבת ההשתהות הארוכה, נזקפת לחובתם.
לפיכך השופט קבע שההסכם מ-1999 הינו למראית עין ובטל מיסודו. מטעם זה אף בטלה העברת הבעלות בבית על-שם הבוס ורעייתו, שבוצעה מכוח ההסכם.
במקביל לקביעה זו חויבו היורשים להחזיר לנתבעים את הסכום שהוכח כי שילמו על הבית, 103,439 שקל.
הנתבעים חויבו לשלם ליורשים הוצאות בסך 35,000 שקל.
ב"כ התובעים: עו"ד יובל אדלר
ב"כ הנתבעים: עו"ד מועין ח'ורי
לפסק הדין המלא בתיק ת"א 70104-07-20
עו"ד עדי חן עוסקת ב-ירושות וצוואות
הכותבת לא ייצגה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.