לפני כ-45 שנה רכש אדם זכויות בשטח במושב באר טוביה. לצד יחידת הדיור הקיימת הוא בנה בית בשטח 140 מ״ר ללא היתר. מנהל מקרקעי ישראל תבע ממנו להרוס את המבנה בטענה כי המקום מוגדר כ״משק עזר״ עליו ניתן להקים רק יחידת דיור אחת. בית משפט השלום קבע שהמדינה לא הוכיחה שלא מדובר בנחלה, וצו ההריסה הותנה בכך שהיא תחתום על הסכם חכירה לנחלה, שיאפשר את הכשרת הבנייה. ערעור שהגישה המדינה התקבל לאחרונה.
המנוח היה בעל הזכויות בחלקה בגודל של כ-2.5 דונם, אותם רכש ב-1977.
ביולי 2015 התברר כי הוא בנה במשק יחידת דיור נוספת בשטח של כ-140 מ״ר ללא היתר וללא אישור רשות מקרקעי ישראל. בעקבות זאת, הוצא צו הפסקה מנהלי על ידי הוועדה המקומי לתכנון ובניה והתבקש צו הריסה.
האיש טען כי רכש נחלה ולכן הוא זכאי לבנות במקום יותר מבית אחד. הוא עמד על כך שייחתם עימו הסכם חכירה הנוגע לנחלה ולא למשק עזר.
רשות מקרקעי ישראל טענה כי כל שרכש האיש היה משק עזר, ובנסיבות אלה הוא יכול לבנות עליו רק יחידת דיור אחת.
בית משפט השלום קבע כי גודל המקרקעין אמנם אינו עונה להגדרת נחלה אך יש לבחון את יתר המאפיינים ובין היתר העובדה כי חשבון דמי החכירה שנשלח למנוח היה בתעריף של נחלה ולא של משק עזר. לפיכך נקבע שאין די בראיות שהגישה המדינה כדי לקבוע שמדובר במשק עזר ולא בנחלה.
בית המשפט קיבל את בקשת המדינה להרוס את המבנה, ואולם, סייג את צו ההריסה באופן שהוא ייכנס לתוקף בתוך שנה וחצי לאחר שהמדינה תחתום על הסכם חכירה חדש עם האיש בתנאים המקובלים אצלה ביחס לנחלה, כדי שניתן יהיה לקבל היתר בנייה כדין לבית שנבנה. עוד נקבע שככל שהמדינה תסרב לעשות כן, צו ההריסה לא ייכנס לתוקף.
בערעור שהגישה המדינה היא טענה כי בית המשפט שגה כשקבע שהיא לא הוכיחה שמדובר במשק עזר. היא ציינה כי בעוד שתקן של נחלה בבאר טוביה הוא כ-35 דונם, החלקה של המשיב היא בגודל 2.495 דונם בלבד ולפי הפסיקה קריטריון הגודל הוא הכרחי להגדרת נחלה. כמו כן נטען כי החלקה לא נועדה לפרנסתו של המנוח, שלא עסק בחקלאות.
עשה דין לעצמו
השופטת שרה דברת מבית המשפט המחוזי בבאר שבע קיבלה את הערעור. היא הבהירה שהתביעה שהוגשה היא פשוטה. המנוח בנה מבנה שלא כדין ללא קבלת היתר ולמעשה מבלי שטרח לפנות ולבקש היתר.
מאחר שלא ניתן היתר בניה, אין ולא היה מקום להתנות את צו ההריסה בתנאים אותם קבע ביהמ"ש ואשר התוצאה המעשית שלהם היא חתימה על הסכם חכירה לנחלה. זאת, כאשר המנוח ביודעין עשה דין לעצמו ובנה כאוות נפשו.
בנסיבות אלה ביטלה השופטת את התנאים שבצו ההריסה.
השופטת גם קבעה שלא מדובר בנחלה אלא במשק עזר.
בפסק הדין נקבע שצו ההריסה יבוצע תוך שלושה חודשים. עם זאת, השופטת ציינה כי עדיין לא מאוחר וניתן להגיע להסדר שימנע את הריסת הבית (ככל הנראה בכפוף לתשלום דמי הסכמה מהעיזבון).
הבת חויבה בהוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 20,000 שקל.
השופטים גד גדעון וגיל דניאל הצטרפו לפסק הדין.
- ב״כ המערערת: עו"ד עודד יהוד (פמ״ד -אזרחי)
- ב״כ המשיב: עו"ד דניאל מזרחי, עו"ד דן גינר
עו״ד רן שדה עוסק/ת ב- דיני מקרקעין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.