בית משפט השלום בחיפה קיבל את תביעתה של אישה שרכשה בית בזכרון יעקב, ופסקה לזכותה פיצויים בסך 100,000 שקל בשל ליקויי בנייה בבית. השופטת מירב קלמפנר-נבון הטילה את מרבית האחריות על הקבלן שביצע את בניית הבית, אף שהתביעה הוגשה נגד המוכרים.
התובעת חתמה עם הנתבעים על הסכם לרכישת הבית בינואר 2011. היא היתה הראשונה להתגורר בבית שבנייתו נעשתה ביוזמתם ובניהולם של הנתבעים (הנתבעת אדריכלית במקצועה), באמצעות בעלי מקצוע מטעמם. בתביעתה היא טענה כי הנתבעים הציגו את עצמם כבעלי ניסיון בתחום הנדל"ן אמרו שהבית נבנה בסטנדרט גבוה.
לטענתה, לאחר שקיבלה את החזקה בבית, החלו להתגלות בו ליקויים שונים שהלכו והחמירו, ובהם דליפות מים מחלונות וחדירת מים לתוך הבית, בשל ליקויים באיטום, בטיח ובריצוף.
בהמשך לכך הקבלן שבנה את הבית חזר וביצע תיקונים מסוימים, אולם לטענת התובעת התיקונים, שהיו חלקיים מאד, לא עזרו כלל, והבעיות המשיכו והחריפו.
טענתה העיקרית של התובעת היתה כי הנתבעים הפרו את החוזה עמה, כיוון שלא הקפידו על איכות החומרים וטיב הבנייה כפי שהתחייבו.
הנתבעים טענו בין היתר כי יש להטיל את האחריות על קבלן הבנייה שביצע את הבנייה בפועל ויתר בעלי המקצוע.
בהתאם לעמדתה הגישו הנתבעים "הודעת צד שלישי" נגד החברה שבנתה את הבית וכן נגד מי שביצע את פרטי האלומיניום של הפרויקט, בטענה שליקויים אלה נגרמו עקב רשלנותם של צדדים אלה, שבמסגרת הסכם עמם התחייבו לשאת בגין כל נזק.
הקבלן שביצע את העבודה הכחיש וטען כי לא התרשל, והוסיף כי אם נגרמו ליקויים כלשהם הרי שהם נובעים ממעשי הנתבעים, שפיקחו על הבנייה.
איש האלומיניום – "צד ג' 2" – טען כי ביצע את העבודות לשביעות רצונם של הנתבעים.
תיקונים בכל הדירה
לאחר שניתחה את הראיות והעדויות, השופטת קלמפנר-נבון שוכנעה כי אכן בניית הבית היתה רשלנית, וכי הנתבעים היו צריכים לצפות את הנזק. השופטת המשיכה וקבעה כי הנתבעים, "במחדליהם הם יצרו סיכון בלתי סביר שכן אלמלא התרשלותם, סביר להניח כי הנזק שנגרם לתובעת, היה נמנע".
אולם בהמשך פסק הדין השופטת קיבלה את ההודעה נגד צדדי ג', וזאת בהתאם לחוות דעת מומחה מטעם בית המשפט, שתיאר את הנזקים הרבים והתיקונים הנדרשים בכל רחבי דירה, אותם העריך בסכום כולל של 93,000 שקל, וקבע כי הליקויים נמצאו באחריות הקבלן, שביצעו את הבנייה ברלשנות.
המומחה אף ציין כי לנתבעת, בהיותה אדריכלית, אחריות משנית לחלק מהליקויים, היות שהיה עליה לבצע פיקוח עליון על עבודת הקבלן ולהתריע על ליקויים, אולם השופטת סברה שפיקוח על איכות הבניה אינו מצוי בתחום מומחיותה של הנתבעת.
לאחר תיאור מפורט של הליקויים בבית ושל הנזקים שנגרמו לתובעת, השופטת הורתה לנתבעים לשלם לה פיצויים בסך 100,000 שקל. סכום הפיצוי הורכב בעיקר מעלות התיקונים, והיתר עבור דיור חלופי ועגמת נפש. בפועל, סכום את סכום זה הצדדים השלישיים ישלמו לנתבעים, בהתאם לפירוט שבפסק הדין (הקבלן המבצע 88,000 שקל, ו-12,000 על ידי מי שבנה את חלונות האלומיניום).
הצדדים השלישיים אף חויבו לשלם לתובעת ולנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 44,500 שקל.
שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד מאיר אסולין עוסק/ת ב- דיני מקרקעין
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל