המפקחת על רישום מקרקעין בנתניה דחתהאת תביעתם של בעלי דירה בעיר נגד שכנם, במסגרתה ביקשו ממנו לסלק את רכושו ולפרק כל קונסטרוקציה שבנה על גג שבבעלותם, וכן לשלם להם פיצויים.
המפקחת אסתי שחל ניתחה את הראיות ואף ביקרה במקום בעצמה, ובסופו של דבר דחתה עמדת התובעים. בעיקרו של דבר, המפקחת קבעה כי בהתאם להסכם היסטורי שנחתם בין הדיירים ב-1955, התובעים אינם רשאים לדרוש את פירוק המתקנים הנמצאים על הגג, אף שהוא רשום בבעלותם הפרטית.
מדובר בבניין שבו הגג רשום בבעלותם הפרטית של התובעים, אולם יש בו מתקנים של אחרים.
התובעים שיוצגו על ידי עו"ד גד שניידר, טענו כי הצבת פסולת ופריטים שונים (למשל צלחות לוויין, דודים, וכן מחסן) חושפות אותם לתביעות והופכת אותם לעברייני בנייה בעל כרחם.
הם תבעו את פירוקם ופינוים, ואף ביקשו לחייב את הנתבע בפיצוי של 16,800 שקל.
הנתבע, שיוצג על ידי עו"ד רונן גמליאל, טען כי התובעים מנסים להפעיל עליו לחץ פסול ולגרום לו לחתום על הסכם פינוי-בינוי הפוגע בזכויותיו.
בין היתר, הנתבע טען כי חלק מהדודים והמזגנים אינם שלו, וכי בכל מקרה התובעים הסכימו להנחתם שם לפני עשרות שנים.
בהקשר זה ובכלל, הנתבע אף הפנה לאותו הסכם כאמור מ-1955, ולפיו התובעים יקבלו זכויות בגג אך עד שיקבלו היתר לבנות עליו לא יהיו רשאים לדרוש את פינוים של דודים ומזגנים.
הנתבע הבהיר כי יסכים להסיר את הדודים ולהעבירם לגג החדש ברגע שהתובעים ישיגו היתר בנייה.
לא התנגדו בעבר
באופן כללי המפקחת שחל הבהירה כי בשונה מזכות "בעלות קלאסית", זכות הבעלות בבית משותף מושפעת מהמבנה המיוחד של הבית, ומזכויותיהם של יתר בעלי הדירות בו. במקרה הנדון, המפקחת הזכירה כי אכן בין אביהם של התובעים לבין שכניו באותה עת, נחתם "הסכם מיוחד" ב-1955.
בהסכם נקבע כי התובעים יהיו זכאים לבנות על הגג קומה שלישית, ובמצב כזה הגג החדש יהווה רכוש משותף.
על פי ההסכם, התובעים פטורים מלהשתתף בהוצאות תחזוקת הרכוש הגג, ואילו יתר בעלי הדירות הורשו להתקין בו דודים ומזגנים, עד שהתובעים יוציאו היתר לבניית קומת שלישית.
משאין מחלוקת כי טרם ניתן היתר כזה, המפקחת קבעה כי במצב הנוכחי התובעים אינם רשאים לדרוש את הסרת הדודים והמזגנים.
בנוגע לטענות בדבר צלחות לוויין ופסולת, המפקחת קיבלה את טענת הנתבע – שלא נסתרה על ידי התובעים – כי מדובר בחפצים שאינם שייכים לו.
בכל הקשור לדודים ומגזנים, המפקחת קיבלה את עמדת הנתבע שטען כי מדובר במתקנים שהותקנו לפני שנים רבות ללא התנגדות מצד התובעים, למרות היותם בעלי הגג כבר משנות ה-50.
כמו כן, השופטת הוסיפה בין היתר כי טענות התובעים שלפיהן הנתבע בנה על הרכוש המשותף ללא היתר נטענה בעלמא – לא הוכח על איזו בנייה מדובר, מיקומה, שטחה, מה גם שאין בסמכותה של המפקחת להכריע בהן.
התוצאה היתה כי התביעה נדחתה במלואה. התובעים חויבו לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 9,000 שקל.
למעבר אל פסק דינה של המפקחת בתיק 237-17
ב"כ התובעים: עו"ד גד שניידר
ב"כ הנתבע: עו"ד רונן גמליאל
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל