בית משפט השלום בבאר שבע קיבל לאחרונה חלק מתביעה שהגיש זוג שבנה בית ביישוב להבים נגד חברות הבנייה "קרן פז" ו"קבוצת חנן מור אחזקות". השופטת עירית קויפמן פסקה לבני הזוג פיצויים של כ-150 אלף שקל בין היתר על תיקון ליקויי בנייה ואיחור של כשנה במסירה.
ב-2007 בני הזוג התקשרו עם "קרן פז" בהסכם. לפי גרסתם, כבר בזמן הבנייה הם איתרו ליקויים בשלד והעבירו לחברה חוות דעת מומחים אך היא לא תיקנה דבר. בפברואר 2011 הם קיבלו את המפתחות וגילו ליקויים נוספים בעלות תיקון של כ-200 אלף שקל לפי חוות דעת הנדסית.
את התביעה נגד החברה (וקבוצת חנן מור שחתומה על ערבות לטובתה) הם הגישו לאחר שתיקנה חלק מזערי מהליקויים והתחמקה מאחריותה לגבי השאר.
התובעים ביקשו פיצוי של כ-630 אלף שקל בין היתר על תיקון הליקויים, איחור של כשנה במועד מסירת הבית, ירידת ערך, תיקון תקלה בביוב וחוב ארנונה מתקופת הבנייה.
להגנתן, טענו הנתבעות כי עוד בתקופת הבנייה הוצע לתובעים לחזור בהם מהעסקה ולקבל חזרה ממילא נטען כי רוב טענות התובעים מופרכות שכן הליקויים בבית זניחים ומסתכמים בעלות של כ-15 אלף שקל בלבד, וקרן פז עמדה על כך שהיא יכולה לתקן אותם בעצמה.
לגבי העיכוב במסירה, טענו הנתבעות כי התובעים גרמו להארכת הבנייה בגלל בקשות לתוספות ושינויים מורכבים, ועל כל פנים הם כבר קיבלו פיצוי של 25,000 שקל באמצעות קיזוז חובות.
איבדה את זכות התיקון
לנוכח ההבדלים בין חוות הדעת של הצדדים מינתה השופטת קויפמן מהנדס ושמאי מטעם בית המשפט. המומחה העמיד את עלות תיקון הליקויים על כ-117 אלף שקל וציין כי ערכו של הבית לא ירד כיוון שאפשר לתקן הכל. השופטת קיבלה את חוות דעתו.
בהמשך, השופטת סילקה מדרכה את הטענה כאילו התובעים לא היו רשאים להגיש את התביעה, תוך שהדגישה כי ההצעה לביטול העסקה עלתה כשנתיים לאחר חתימת ההסכם ולא עמדה על שווי השוק של הבית, כך שהתובעים היו רשאים לסרב לנתבעת מבלי שהדבר יפעל לחובתם.
שנית, השופטת קבעה כי הנתבעת איבדה את זכות התיקון. "בפסיקה נקבע כי חוסר אמון בין הקונים לקבלן עשוי לשלול מהקבלן את זכות התיקון, גם כאשר לא ניתנה לקבלן אפשרות לתקן", כתבה.
השופטת הוסיפה כי מלבד היחסים העכורים, הנתבעת אף לא הייתה מוכנה להכיר בחלק ניכר מהליקויים שבסופו של דבר אושרו על ידי מומחה בית המשפט.
לגבי האיחור במסירה, נקבע כי לפי ההסכם התובעים היו אמורים לקבל את הבית לכל המאוחר בינואר 2010. בפועל הם קיבלו אותו באיחור של 12 חודשים ו-24 ימים. טענת הנתבעות כי התובעים גרמו לעיכוב בגלל שינויים לא גובתה באסמכתאות וכך גם הטענה שכבר שולמו להם פיצויים כלשהם. לפיכך נפסק כי הנתבעות יפצו גם על האיחור. כמו כן אושר כי הנתבעות לשאת בחוב ארנונה שגובש בתקופת הבנייה.
מעבר לכך לא נפסקו לתובעים פיצויים נוספים ובסיכומו של דבר הנתבעות חויבו בתשלום של כ-147 אלף שקל בתוספת 33 אלף שקל עבור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
ב"כ התובעים: עורך דין רפי בוקר, עו"ד רעות שקורי
ב"כ הנתבעות: רונן קגן, עורך דין מקרקעין
עו"ד אבי הורביץ עוסק/ת ב- דיני מקרקעין
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל