השופט נחום שטרנליכט nבימ"ש השלום בפתח תקווה דחה תביעת "סילוק יד" של חברת "ע.י.ר קרן השפע נדל"ן" - בעלת זכויות באגף מסחרי של בניין בהוד השרון - נגד שני בעלי דירות בבניין, שלטענתה תפסו חזקה בשטח השייך רק לה.  

מדובר כאמור בבניין המחולק לאגף מסחרי ולאגף מגורים הבנוי עליו. החברה היא בעלת כל היחידות באגף המסחרי. שטח המחלוקת מצוי בקומה העליונה, שם נמצאות הדירות של הנתבעים, ומהווה המשך ישיר למרפסות שלהם. השטח האמור בנוי מעל שדרת עמודים מקורה (הנקראת "קולונדה"), הבנויה בחזית החנויות שבבעלות התובעת.

החברה טענה כי הנתבעים פלשו לגג החנויות ולגג הקולונדה המסחרית, והקימו – כל אחד בשטח "פלישתו" – מרפסת בגודל 50 מ"ר. לכן היא דרשה לסלק אותם משטחים אלה.

הנתבע הראשון, שירש את הדירה מהוריו ב-2014, טען כי הוריו רכשו את הדירה ב-1998, כאשר מצב המרפסת זהה למצבה כיום. במילים אחרות נטען כי לא הוא ולא הוריו ביצעו עבודות כלשהן במרפסת.

הנתבעת השנייה טענה שמדובר בשטח שהוא המשך ישיר לרצפת מרפסת הדירה שלה, שטח שבו היא לא עושה שימוש, והוא אף ריק מכל חפץ למעט צמחייה לטובת חזות הבניין כולו.

עוד היא טענה כי בניגוד לטענות שהטיחה בה התובעת, היא לא פרצה קירות, לא בנתה מרפסת ולא הסיגה גבול, אלא עושה שימוש אך ורק במרפסת המוצמדת לדירתה בשטח של 16 מ"ר.

כמו כן, לטענת הנתבעת, אכן מדובר בשטח משותף, אך הזכויות עליו שייכות רק לבעלי הזכויות באגף המגורים בבניין, או לפחות לכל בעלי הזכויות בבניין.

לא אחראים למצב

השופט שטרנליכט הבהיר שלפי נסח הרישום והתשריט של הקרקע, השטח שבמחלוקת מהווה חלק מהרכוש המשותף של כל הבניין, שלא הוצמדה לאף אחת מהיחידות בבניין או לאגפיו השונים.

עם זאת, הוסיף השופט, "לאותו חלק של הבניין, הקולונדה, אין שום קשר, מבחינה תפעולית, לחנויות של התובעת", כפי שגם עולה מדברי בעל פיצריה באחת החנויות שהעיד במשפט.

"המדובר בשטח, שהינו חלק מתקרת האגף המסחרי, ככל שאכן היה מוכח שהקולונדה הינה חלק מהאגף המסחרי, אך באותה מידה שטח זה הוא גם חלק מרצפת אגף המגורים בבניין. ממילא, המדובר – לכל היותר – בשטח המהווה רכוש משותף של כל היחידות בבניין", כתב.

בנסיבות אלה, השופט הבהיר כי לפי חוק המקרקעין כל שותף רשאי לעשות בשטח שימוש סביר. במקרה הנדון, השופט הבהיר שאכן מדובר בשטח שהכניסה היחידה אליו היא מדירת הנתבעים, אולם הנתבעים לא אחראים למצב, שכן כך נבנה הבניין מלכתחילה בהתאם להיתר שניתן, ואיש מהנתבעים לא בנה בו בנייה כלשהי.

השופט הוסיף כי "גם אם יפונה שטח המחלוקת מכל אשר מצוי בו, לא ישתנה דבר, ועדין הכניסה היחידה לשטח המחלוקת תהיה דרך דירות הנתבעים. יחד עם זאת המדובר בשימוש סביר, כאשר שימוש זה כשלעצמו איננו זה השולל שימוש מקביל של דיירים אחרים".

השופט אף הבהיר שלפי פסיקת בית המשפט העליון יש לבחון את הדברים לאור חובת תום הלב, וקבע התובעת נוהגת באופן דווקני ובחוסר תום לב, שכן היא בכל מקרה לא תוכל להפיק הנאה סבירה כלשהי משטח המחלוקת.

החברה חויבה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 שקל.

ב"כ התובע: עו"ד יפה אלון

ב"כ הנתבע: עו"ד אירית דרדיק

עו"ד בעז עמיר עוסק/ת ב- דיני מקרקעין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל