בית המשפט המחוזי בתל-אביב קיבל את תביעתם של יורשיה של תושבת חולון, וקבע כי זכויות חכירה בדירה בה התגוררה יירשמו על שם עיזבונה, אף שמעולם לא נרשמו על שמה בטאבו. לאחר שבחנה שורה של ראיות וטענות,השופטת מיכל עמית-אניסמן קבעה כי היורשים הוכיחו שאמם המנוחה רכשה זכויות בדירה ב-1970.
באותה שנה (1970) נכרת הסכם בין המנוחה לבין בני משפחה של מי שהתנגדו לתביעה ("המשיבים" בהליך), שמכרה למנוחה את זכויותיה בנכס. מאותה שנה היא התגוררה בנכס, אלא שהזכויות לא הועברו על שמה. ומכאן התביעה הנוכחית.
"העיזבון" (שכונה "המבקש" בהליך) ושלושת היורשים, שיוצגו על ידי עו"ד אורית פנצר ממשרדו של עו"ד רוני סובוטקה, ביקשו מבית המשפט להצהיר כי העיזבון היא הבעלים, באמצעותם, של זכויות מסוימות בדירה בחולון.
בין היתר, נטען כי עסקת המכר הושלמה בזמנו, אמם שילמה את הכסף במלואו, כולל דמי חכירה והיוון למנהל מקרקעי ישראל, וכי ניתן ללמוד על כך גם מאישורי מס שבח ומס רכישה.
המשיבים, שיוצגו על ידי עו"ד אלכס רוזקובסקי, התנגדו בטענה שלתובענה לא צורף הסכם מכר מקורי מלא וחתום, אלא רק העמוד הראשון שלו, ומכאן שהמבקש לא הוכיח כי ההסכם נחתם.
בנוסף, הם כי אין כל ראיה לתשלום תמורה כלשהי, וכי כלל האישורים ממנהל מקרקעי ישראל לא מעידים על עסקה כזאת, ומעולם לא הוגשה בקשה להעברת הזכויות.
כמו כן, נטען כי בכל מקרה התביעה התיישנה, ואף אין להם יכולת להציג ראיות, שעה שמרבית הצדדים להסכם הנטען אינם בין החיים.
לא הביעו מחאה
אלא שהשופטת מיכל עמית-אניסמן הגיעה למסקנה כי היורשים הוכיחו את זכויות "העיזבון" בנכס.
בין היתר, השופטת הבהירה כי מהמסמכים שצירפו היורשים, ולא נסתרו על ידי המשיבים, עלה כי מאז 1970 ועד היום המנוחה התגוררה בדירה ולאחר מכן בני משפחה שלה או שוכרים.
אינדיקציה נוספת היתה העובדה שלא רק שלאורך כל השנים המשיבים לא דרשו זכויות בנכס ולא הביעו מחאה כלשהי, אלא הם גם לא שילמו מיסים ואין להם כל זיקה לנכס, למעט הרישום.
מעבר לכך שהמנוחה או מי מטעמה החזיקו בנכס במשך כ-50 שנה (עובדה שאינה מספקת להוכחת בעלות), השופטת הצביעה על ראיות נוספות, ובהן העמוד הראשון של הסכם המכר מ-1970, שנראה אותנטי והופקד במנהל מקרקעי ישראל, וכן אישורי מיסים, ורישומי הנכס על שם המנוחה בעיריית חולון.
השופטת אף דחתה את הטענה שלפיה לא הוכח כי הכסף שולם בזמנו, וקיבלה את טענת היורשים שלפיה בחלוף 50 שנה אין אפשרות להראות את "מסלול הכסף", אולם יתר הראיות מצביעות על קיום העסקה.
בהמשך, ולאחר דיון מעמיק, השופטת אף קבעה כי התביעה לא התיישנה, וזאת מאחר שליורשים קמה "זכות שביושר" בשל עסקה "כמעט-מושלמת". לכן יש לספור את ההתיישנות החל משנת 2017, כאשר המשיבים כפרו לראשונה בזכותו של "העיזבון" להירשם כבעלי הזכויות.
בסיכומו של דבר נקבע כי הזכויות שבמחלוקת יירשמו על שם עיזבון המנוחה באמצעות יורשיה. שלושת המשיבים חויבו לשלם ליורשים הוצאות משפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקל.
ב"כ המבקש והיורשים: עו"ד אורית פנצר
ב"כ המשיבים 1-3: עו"ד אלכס רוזקובסקי
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל