השופטת אילונה לינדנשטראוס דחתה לאחרונה תביעה שהגיש אדם שמכר ב-2015 חלקה שקיבל בירושה מאביו נגד הקונה. התובע ביקש לבטל את הסכם המכר וטען כי החתימה המופיעה עליו זויפה בתרגיל עוקץ. השופטת מצאה סדקים רציניים בגרסתו ונתנה אמון בעדות הקונה שסיפרה כי התובע הוא שחתם על ההסכם ומסמכים קשורים נוספים.
התובע סיפר שהוא בעלים של חלק מחלקה בכפר מג'אר. הוא קיבל את השטח בהתאם לצו הירושה של אביו. לדבריו, עלה עם אשתו מצרפת לישראל ביולי 2015. לימים הוא נקלע לחובות ומשביקש ליטול משכנתא, דרש ממנו הבנק להביא נסח טאבו מעודכן של החלקה. אז הוא גילה לתדהמתו כי רשומה על שם הנתבעת הערת אזהרה. זאת, בהתאם להסכם מכר שנחזה להיות הסכם שנערך עמו באפריל 2015. לדבריו, הוא מעולם לא מכר לנתבעת את השטח ולא התקשר עמה בהסכם, ומדובר בחתימות מזויפות.
התובע הוסיף שגם לא קיבל את התמורה שלפי ההסכם שולמה על ידי הקונה, 350,000 שקל. לשיטתו, מדובר בתמורה שאף אינה ריאלית ונמוכה בעשרות אחוזים משווי השוק של הנכס.
עוד לדבריו, התברר לו כי אחיו נמצא בהליך פשיטת רגל וככל הנראה הוא שרקם את העסקה יחד עם הנתבעת מתוך מזימה לגזול ממנו את רכושו.
הקונה טענה להגנתה כי התובע חתם על הסכם המכר ועל נספח להסכם במשרדו של עורך דין ובנוכחות בנה ושני אחיו של התובע. היא ציינה כי בנוסף לרכישת הזכויות מהתובע היא רכשה זכויות בחלקה גם מאחיו.
לדבריה, התביעה הוגשה רק בשל רצונו של התובע לסחוט כספים נוספים מעבר לסכום התמורה ששולם לו, כשהוא מתכחש לחתימותיו בעורמה.
גרסה לא עקבית
השופטת אילונה לינדנשטראוס מבית המשפט המחוזי בנצרת דחה את גרסת התובע וציינה כי היא לא הייתה עקבית. היא כתבה שלעומת זאת, גרסת הקונה בדבר אמיתות עסקת המכר נתמכה במספר מסמכים המוכיחים שאכן נכרתה עסקה.
השופטת ציינה שלא מדובר בהסכם מכר אחד שהופיע לפתע פתאום, אלא באשכול של הסכמים במסגרתם רכשה הקונה זכויות בחלקה הן מהתובע והן מאחיו. לדבריה, ביחס להסכמים עם האח לא נטענה כל טענת תרמית וזיוף והתובע אף לא זימן את אחיו כעד.
עוד היא כתבה כי במועד החתימה על ההסכם התובע שהה בישראל, כך שאין משמעות לעובדה שהוא עלה לארץ לטענתו רק שלושה חודשים לאחר מכן.
השופטת ייחסה משמעות מהותית לנספח להסכם שנחתם כשעשרה חודשים לאחר חתימת ההסכם עצמו, בו תוקנה טעות בנוגע להיקף השטח שנמכר. היא ציינה שהתובע לא התכחש לנספח ולכך שהוא חתם עליו, וההסכמות בנספח סותרות אחת לאחת את טענות התובע. כך, בין היתר, צוין בכותרת המסמך כי הוא נספח להסכם מכר מאפריל 2015, והדבר סותר את טענת התובע כי לא ידע על ההסכם.
השופטת הוסיפה כי השוותה את חתימת התובע שמופיעה על ההסכם לחתימותיו במסמכים אחרים ונמצא דמיון ניכר בין החתימות.
בנסיבות אלה דחתה השופטת את התביעה וחייבה את התובע בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 שקל.
ב"כ התובע: עו"ד אסף גיתיאת
ב"כ הנתבעת: עו"ד חוסאם סבית
עו"ד מעיין פרץ עוסק/ת ב- דיני מקרקעין
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.