בית משפט השלום בתל-אביב קיבל לאחרונה תביעה שהגיש אדם שרכש שתי חנויות בפרויקט בעיר נגד יזמית הבנייה "היררכיה", שסירבה לפצות אותו על איחור במסירה עבור חודשיים שבהם לטענתה עוכבו העבודות בשל התפרצות הקורונה. השופט רז נבון קבע כי היזמית התחייבה לפצות את הרוכש על כל חודש איחור עוד טרום הקורונה, מאחר שלא עמדה במועד המסירה המקורי, והיא לא יכולה להאשים גורם אחר בעיכוב שהלך והתמשך. מעבר לזה, לא הוכח כל קשר בין המגפה לדחייה הנוספת. היזמית חויבה בפיצויים והוצאות של 89,500 שקלים.
בהסכם המכר התחייבה היזמית למסור לרוכש את החנויות בפברואר 2019 אבל לא הצליחה לעמוד בזמנים. בהסכם פשרה שנערך ביניהם בעקבות זאת היא התחייבה לשלם לו 35,100 שקלים על כל חודש איחור עד למועד המסירה החדש שנקבע למרץ 2020. אלא שהיזמית המשיכה להתעכב והפרויקט לא הושלם עד ינואר 2021.
תוך כדי העבודות הנמשכות פרצה מגפת הקורונה, ובהודעה ששלחה היזמית לרוכש במרץ 2020 היא הודיעה כי לא תשלם את דמי השכירות בתקופת השבתת המשק. בפועל יצא שלא שילמה לו עבור אפריל ומאי 2020.
בתביעה שהגיש נגדה בספטמבר אותה שנה טען הרוכש כי היזמית הפרה את הסכם הפשרה ולא הוכיחה שהקורונה גרמה לאיזשהם עיכובים.
היזמית טענה מנגד כי בתקופה שבה המשק נכנס למתכונת חירום היא לא הצליחה לתקשר עם עיריית תל-אביב וחברת החשמל, מה שגרם לעיכוב בחיבור החשמל. היא טענה כי הנסיבות האלה לא היו בשליטתה ולכן בתקופה הזו לא הייתה מחויבת לשלם פיצוי לרוכשים.
אם הייתה מוסרת בזמן – לא היה איחור נוסף
השופט רז נבון קבע לעומת זאת, כי מרגע שחלפה תקופת הגרייס (60 הימים שלאחר מועד המסירה המקורי) היזמית כבר לא רשאית לטעון לנסיבות שאינן בשליטתה. במילים אחרות, מרגע שהודתה בכך שהעיכוב המקורי היה באחריותה וחתמה על הסכם הפשרה היא כבר לא יכולה להאשים גורמים אחרים בעיכובים שאירעו לאחר מכן.
"גם אם לאחר חלוף ימי החסד מתרחשים אירועים שמעצימים ומגבירים את משך האיחור במסירה, הרי שאין בהם כדי לפטור את הנתבעת מתשלום בגין חודשים אלה, שכן היא כבר מצויה בהפרה וחלה עליה חובת תשלום פיצוי החל ממועד המסירה החוזי", כתב.
"מי שמאחר במסירה בשל מחדליו שלו, לא יכול בחלוף מספר חודשים שעה שהוא מצוי באיחור לטעון, כי ישנן נסיבות שמזכות אותו בפטור בגין אותו איחור מאוחר, שכן אם היה טורח ומוסר את הממכר במועד, לא היינו מצויים כלל באיחור".
מעבר לכך, השופט קבע כי ממילא היזמית לא הוכיחה שלקורונה היה איזשהו קשר לעיכוב, שכן לא הציגה שום ראיה לכך שמתכונת החירום הקשתה על קידום הפרויקט מול הרשויות. למעשה, מהראיות עלה כי הסיבה שהבניין לא חובר לחשמל הייתה שלא עמדה בתנאי ההיתר ולא ביצעה את התיקונים שנדרשה.
השופט קבע לפיכך כי לא היה שום קשר בין האיחור במסירה לבין המגפה, והבהיר כי "המילה 'קורונה' אינה מילת קסמים אשר פוטרת קבלנים מעמידה בלוחות זמנים".
לפיכך, התביעה התקבלה והיזמית חויבה לשלם לרוכש פיצוי בסך 70,200 שקלים, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 17,500 שקלים.
ב"כ התובע: עו"ד יובל דמול
ב"כ הנתבעת: עו"ד שי אבניאלי ועו"ד מקרקעין צופיה שיינפלד
עו"ד עפר גמליאל עוסק/ת ב- דיני מקרקעין
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.