בית משפט השלום באשקלון קיבל לאחרונה תביעה לסילוק פלישה שהתגלתה בעקבות ממצאי מדידה רשמית שנעשתה במושב תלמי יחיאל לצורך חלוקת הקרקעות בין החברים. הטענה של הפולשים כי למדידה אין משמעות ומה שרלוונטי הוא המציאות ששררה בשטח במשך עשרות שנים נדחתה. השופטת אורית חדד קבעה כי גם אם ניתנה להם במשך שנים רשות להשתמש בקרקע ששייכת לתובעת היא רשאית לבטל אותה ולממש את זכויותיה החוקיות. בהתאם לכך הם חויבו לפרק מבנים ולכרות עצים שחורגים מתוואי הגבול בין החלקות.

ב-2016 התקבלה במושב מפת מדידה שהזמינה האגודה השיתופית. גם התובעת וגם הנתבעים אישרו אותה. ממצאיה העלו כי עצים, דק ושתי גדרות ששייכים לנתבעים נמצאים למעשה בשטח ששייך לתובעת והוסכם ביניהם שבמידת הצורך הפלישה תוסר.

בתחילה התובעת החליטה לאפשר להם להמשיך להשתמש בשטח כדי לשמור על יחסי שכנות טובה אבל בהמשך ביקשה מהם לסלק את הפלישה שהפריעה לה לסלול דרך גישה. בנוסף היא גילתה לטענתה שהעצים מהווים סכנה בטיחותית וביקשה מהם להעתיק אותם למקום אחר. את התביעה נגדם היא הגישה לאחר שכל ניסיונותיה להגיע איתם להסכמות כשלו.

הנתבעים טענו בתגובה כי מפת המדידה לא רלוונטית והמציאות בשטח היא הקובעת. לדבריהם, הגדרות והעצים נמצאים במקום כבר יותר מ-50 שנה וכך היה המצב כשהתובעת רכשה את החלקה שלה ב-1980. באשר לדק, הם בנו אותו ב-2008 וגם אז היא לא העלתה כל טענה בנושא. לדבריהם, המצב בשטח מוכיח כי התובעת הסכימה לסטות מקווי הגבול שנקבעו במדידה ואין כל הצדקה לחייב אותם לפרק מבנים ישנים או לכרות עצים היסטוריים.

רצון לגיטימי

השופטת אורית חדד דחתה את ההסתייגות של הנתבעים ממצאי המפה שמהווה "הבסיס החוקי והרשמי להסדרת קווי הגבלות בין הנחלות", תוך שהזכירה כי הם עצמם אישרו אותה.

השופטת הוסיפה כי גם אם לאורך שנים בעלי הנחלות לא דקדקו ביישום קווי הגבול הרשמיים אין זה שולל את הזכויות של התובעת בקרקע שבמחלוקת. ההסכמה שלה למצב למשך תקופה מסוימת נחשבת לכל היותר למתן רשות ללא תמורה, ו"רשות חינם לתקופה בלתי מוגבלת ניתנת לביטול בכל עת ע"י מתן הודעה מתאימה לבעל הרישיון", כתבה.  

עו
עו"ד רן שדה | צילום: צילום עצמי, פסקדין

השופטת ציינה עוד כי היא לא סבורה שבקשת התובעת לסלול דרך גישה או לסלק עצים שעשויים להיות מפגע בטיחותי מהווה חוסר תום לב, כטענת הנתבעים. בנוסף הרצון שלה לממש את האפשרות לרשום את מלוא הנחלה על שמה ברשות מקרקעי ישראל לגיטימי לגמרי.

השופטת הוסיפה כי הנתבעים אמנם הדגישו את הקשר הרגשי שלהם לשטח ששימש אותם ואת הוריהם שנים רבות אבל לנוכח המצב החוקי היה עליהם להתפשר ולשתף פעולה עם התובעת שהייתה נכונה להגיע להסכמות.

לסיכום השופטת קבעה כי הנתבעים לא הוכיחו כל זכות חוקית שמתירה להם להמשיך להשתמש בקרקע שלא שייכת להם לפי ממצאי מדידה רשמית.

לפיכך התביעה התקבלה. השופטת הורתה לנתבעים לפרק כל מבנה ונטיעה שפולשים לחלקה של התובעת ולשלם לה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 16,000 שקלים.

ב"כ התובעת: עו"ד חגי פלטין

ב"כ הנתבעים: נורית פלג, עו"ד מקרקעין

עו"ד רן שדה עוסק/ת ב- דיני מקרקעין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל