התובע, יליד הארץ שגר שנים רבות בדרום אפריקה, רכש בית ביישוב כפר ורדים ב-2012 תמורת 1,650,000 שקל. במהלך 2015 רצה למכור את הנכס וגילה כי יש בו חריגות בניה. השופט ג׳מיל נאסר קיבל את תביעתו וקבע שהמוכרים ביצעו את התוספות הבלתי חוקיות והיה עליהם לציין זאת בפני הרוכש בשלב במשא ומתן.

התובע סיפר שכוונתו המקורית הייתה לגור בנכס עם משפחתו אך מסיבות אישיות הוא ביטל את חזרתו ארצה. כשביקש למכור את הנכס איתר רוכשים פוטנציאליים שעיינו בהיתר הבניה ובתכניות. אז התגלו חריגות הבניה הרבות והדבר הכשיל את ביצוע העסקה. התובע ציין כי בין היתר תקרות מרפסות הבית ועליית הגג נבנו ללא היתר.

לטענת התובע, במהלך המשא ומתן לרכישת הבית הנתבעים לא יידעו אותו ולו ברמז על חריגות הבניה למרות שידעו על קיומן מאחר שהם אלה שביצעו אותן.

הנתבעים טענו מנגד כי הבית נבנה על ידם בשנת 1987 כאשר ״השינויים המינוריים״ לדבריהם שנערכו בו בוצעו על ידם עוד בשנת 1989 ומאז לא בוצעו שינויים נוספים.

לטענתם, כל השינויים בוצעו במסגרת השטחים המותרים לבניה לפי התמ״א והם לא סברו שמדובר בחריגות בניה. הם הדגישו כי מעולם לא קיבלו מהרשויות כל התראה או דרישה בדבר חריגות בניה. כמו כן, מדובר בשינויים נפוצים בבתי היישוב.

הם הוסיפו כי משהצהיר התובע בהסכם כי בדק את הבית ומצבו התכנוני, אין לו אלא להלין על עצמו. זאת ועוד, נראה שהוא מנסה להתנער מהעסקה רק כי לא הצליח למכור את הנכס ברווח.

חובת גילוי

השופט ג׳מיל נאסר קבע כי על פי חומר הראיות יש חריגות בניה בנכס, שבוצעו על ידי הנתבעים בסמוך לכניסתם לבית.

השופט הדגיש שהדין מטיל חובה על המוכר לגלות לקונה חריגות בניה בנכס. ״חובת תום הלב בניהול משא ומתן כוללת את החובה לגלות צד השני עובדות חשובות, גם כאלה שהוא יכול היה לגלות בכוחות עצמו״, כתב השופט והוסיף כי ״אחריות המוכר חלה על כל אי התאמה הקיימת בנכס, בין אם ידע עליה ובין אם היה עליו לדעת על קיומה ולא גילה אודותיה לרוכש״.

לדברי השופט, הנתבעים הצהירו במפורש בהסכם כי לא ביצעו חריגות בניה והדבר סותר את העובדה שהם אלה שביצעו את תוספות הבניה בבית ללא שהיה בידם היתר בניה כדין. מדובר לדבריו בהטעיה.

השופט הוסיף כי התובע רשאי היה לצפות שהמוכרים ימסרו לו מידע אודות חריגות הבנייה בנכס שכן מדובר במידע מהותי שיש לו השלכות הן על עצם הרצון לרכוש את הנכס והן על מחירו.

גם טענת הנתבעים כי שינויים דומים נפוצים בנכסים בכפר ורדים אינה מצדיקה את הפרת חובת הגילוי כלפי התובע. אין גם לשלוח את הקונה למסע מייגע בסבך הבירוקרטיה העירונית כדי לברר בכוחות עצמו את היקף היתר הבניה, כשהעובדות בנושא זה ידועות למוכר, סיכם השופט.

בסיכומו של דבר חויבו הנתבעים לפצות את התובע ב-82,500 שקל בתוספת הוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 19,305 שקל.

שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

עו״ד ליה כספי אטינגר עוסק/ת ב- דיני מקרקעין 
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

 

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה

המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל