תושב הגליל שהרחיב את גבול החלקה שברשותו על חשבון חלקה סמוכה חויב להתפנות משטח הפלישה – כך פסק לאחרונה בית משפט השלום בטבריה. הנתבע, שמתגורר במושב העובדים הדתי טפחות שבגליל, הניח בין היתר דשא סינטטי ונטע עצי דקל תוך חריגה מגבול חלקתו. בתביעה שהגישה נגדו האגודה של המושב לסילוק ידו מהמקרקעין אליהם פלש הוא התגונן בטענת אכיפה בררנית. השופט סאמר ח'טיב דחה את טענתו והורה לו להתפנות מהמקום תוך חודשיים.
הנתבע הוא תושב האגודה אך אינו חבר בה. הוא מחזיק במגרש בתחום המושב שהוקצה לו על ידי רשות מקרקעי ישראל למגורים בלבד. בשלב מסוים הוא החל לבנות בקצה החלקה שלו תוך גלישה לחלקה סמוכה. הפלישה התבטאה בין היתר בהנחת דשא סינטטי, נטיעת עצי דקל והקמת מסלעה. ביוני 2021 שלחה לו האגודה (התובעת) מכתב התראה מעורך דין לפיו עליו לפנות את המקרקעין. הנתבע לא שעה לפניית האגודה ומכאן התביעה שהוגשה נגדו חצי שנה לאחר מכן.
לטענת התובעת, בהתאם להסכם שנכרת בינה לבין רמ"י והסוכנות היהודית נתונה לה הסמכות לנהל את המקרקעין בהם היא מחזיקה. לכן, היא מוסמכת לדרוש מהנתבע לסלק את ידו מהקרקע השייכת לה. התובעת דרשה שיינתן צו לסילוק הנתבע וכל הנמצא מטעמו מהקרקע שבמחלוקת.
הנתבע טען להגנתו שהאגודה נוקטת באכיפה בררנית ומפלה אותו ביחס לבעלי הנחלות במושב. לטענתו, המושב בוחר שלא כדין לבצע אכיפה נגד תושבים שאינם בעלי רשות בנחלה ואינם קשורים להסכם המשבצת שבין אגודת המושב לבין רמ"י והסוכנות היהודית.
בעל נחלה שונה ממתיישב
אבל השופט ח'טיב לא שוכנע מטענת הנתבע. תחילה הוא כתב כי ההחלטה להגיש את התביעה נגד הנתבע התקבלה פה אחד על ידי חברי הנהלת האגודה, ולא הוכח שהדבר נעשה ממניעים פסולים, משיקולים זרים או מנקמנות אישית.
השופט הוסיף כי הנתבע לא עמד בנטל להוכיח שהאגודה נוקטת במדיניות של איפה ואיפה כלפי סוגי התושבים השונים – המתיישבים (הקבוצה עליה הוא נמנה) ובעלי הנחלות. הוא הסביר שכדי לבסס את טענתו היה על הנתבע להוכיח שקיים שוויון בין שתי הקבוצות, אך לדבריו הוא כשל בכך.
"הוכח לפניי שקיימים הבדלים כבירים ורלוונטיים בין קבוצת המתיישבים לבין קבוצת בעלי הנחלות", כתב השופט. לדבריו בעלי הנחלות נהנים מזכויות יתר המעוגנות בהסכם שכרתה התובעת עם רמ"י והסוכנות, זכויות להן המתיישבים אינם זכאים.
השופט סיכם כי לא מתקיים שוויון בין חברי הקבוצה עליה נמנה הנתבע לבין קבוצת בעלי הנחלות, עניין המהווה בסיס לטענת אכיפה בררנית.
לדברי השופט גם אם הנתבע הוכיח מקרים פרטניים כאלה ואחרים במסגרתם חבר הנהלה באגודה ניצל את מעמדו לרעה למטרות וצרכים אישיים מובהקים, זה עדיין לא מלמד על אכיפה בררנית. הוא הבהיר שמדובר במעשים פסולים שיש להוקיע, אך אין בהם כדי לסייע לנתבע.
בסופו של דבר השופט נתן צו לסילוק ידו של הנתבע מהחלקה אליה פלש. הוא הורה לו לפנות את כל הנמצא בחלקה מטעמו תוך 60 ימים. בנוסף הנתבע חויב בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 שקל.
באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד צביקה גלזר עוסק/ת ב- דיני מקרקעין
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.