בית משפט השלום בתל-אביב קיבל לאחרונה תביעה לפינוי נכס ששימש כאולם אירועים בחולון עקב אי תשלום דמי שכירות בתקופה שבה נסגר עקב התפשטות הקורונה. השוכרים טענו כי הייתה להם סיבה לגיטימית אבל השופט עמית יריב קבע כי גם אם הם לא אחראים לנסיבות שהובילו להפרת הסכם השכירות, בעלת הנכס לא אמורה לשאת בנזק. השוכרים יצטרכו לפנות את המקום בעוד חודש ושבוע.

ההסכם, שבו התחייבו השוכרים לדמי שכירות חודשיים של 76,050 שקל, נחתם כחודשיים לפני שפורסמו תקנות החירום שאסרו על הפעלת אולמות אירועים. עם סגירת האולם הם הודיעו לבעלת הנכס שלא ישלמו על חודש אפריל, ובהמשך לא העבירו גם את התשלומים על מאי ויוני.

בעקבות זאת הגישה הבעלים תביעת פינוי על בסיס הפרה יסודית של הסכם השכירות. בתגובה טענו השוכרים כי המצב לא אפשר להם לעמוד בתשלום, והתעקשות התובעת לתשלום בתקופת החירום חסרת תום לב.

השוכרים הוסיפו כי לפי חוק השכירות הם פטורים מתשלום בנסיבות שבהן אי אפשר להשתמש במושכר. בנוסף, חוק החוזים אוסר על הגשת תביעה נגד צד שהפר חוזה בגלל מניעה לקיים אותו.

לא הייתה להם זכות

השופט יריב עמית דחה את טיעוני השוכרים. השופט ציין כי בשני החוקים מופיעה עילת הסיכול שמאפשרת להימנע מקיום תנאים בהסכם אם אין אפשרות לפעול על פיו עקב מצב אובייקטיבי.

עם זאת, עילת הסיכול שבחוק השכירות פוטרת מתשלום דמי שכירות רק במצבים שבהם השוכר מנוע מלהשתמש במושכר בגלל מצבו הספציפי. למשל, משום שהוצא נגדו צו הריסה. אין אפשרות להשתמש בה כשהמניעה היא כללית וחלה על קבוצה רחבה של נכסים, כמו במקרה הזה.

באשר לחוק החוזים, השופט הסביר כי הוא אכן אוסר על צד שנפגע מהפרת חוזה עקב סיכול לתבוע את אכיפת החוזה או תשלום פיצויים, אבל לא נשללה ממנו האפשרות לתבוע את ביטול החוזה. למעשה, זוהי התרופה היחידה שנשארה לו – וזהו בדיוק הסעד שנתבע במקרה הזה.

עו
עו"ד ג'ני ריינדוביץ | צילום: מריה ויסמן

לבסוף השופט ציין כי לא ברור לו מדוע התובעת נהגה בחוסר תום לב. השוכרים הם שהודיעו באופן חד צדדי שלא ישלמו את דמי השכירות אף שאין להם זכות חוזית או חוקית לעשות זאת. בנוסף, החברה שבבעלותם אמנם לא הייתה פעילה אבל הם לא טענו או הוכיח שלא היו מסוגלים לשאת בדמי השכירות מכיסם.

מהצד השני, בעלת הנכס מימנה אותו באמצעות משכנתה ונדרשה לשלם החזרים חודשיים ללא יכולת ביטול. בנסיבות אלה, קבע השופט, הגשת התביעה לא מעידה על חוסר תום לב שמצדיק כשלעצמו לשלול ממנה את סעד הפינוי.

בסופו של דבר השופט ציין כי ברור לו שהתוצאה לא פשוטה עבור הנתבעים אבל מבחינה משפטית אין אפשרות להגיע לתוצאה אחרת. "אכן, לא ניתן לתלות את האשם בנסיבות שהביאו להפרת ההסכם בנתבעים בלבד, אולם גם אין הצדקה לחייב את התובעת לשאת בעצמה ולבדה במלוא הנזק הנובע ממצב החירום", כתב.

לפיכך השופט קיבל את התביעה והורה לנתבעים לפנות את הנכס עד סוף חודש יולי. בנוסף הם חויבו לשלם לתובעת הוצאות של 1,000 שקל ושכר טרחת עורך דין של 11,700 שקל.

לפסק הדין בתא"מ 4492-05-20

ב"כ התובעת: עו"ד רונן יקותיאל

ב"כ הנתבעים: צפריר אשכנזי, עורך דין מקרקעין

עו"ד ג'ני ריינדוביץ עוסק/ת ב- דיני מקרקעין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל