בית משפט השלום בירושלים קיבל את תביעתו של עובד עיריית ירושלים שנפגע ברגלו בשני מקרים שונים משנת 2013, והורה לעירייה לשלם לו פיצויים בסך כ-360,000 שקל. השופטת מירית פורר קבעה כי העירייה התרשלה בכך שלא הנהיגה שיטת עבודה בטוחה, לא פיקחה ולא הדריכה את התובע כיצד לבצע את עבודתו.
התובע, העובד בפינוי אשפה, סיפר על שני המקרים שאירעו במהלך עבודתו. ביחס למקרה הראשון, תוך כדי עבודה בשעת ערב במרכז העיר – פינוי הפחים אל תוך "דחסנית" האשפה – הוא החליק משמן ורטיבות שהיו על הקרקע ברחוב, אשר נזלו לטענתו מהדחסנית.
טענתו היתה כי העירייה התרשלה בכך שלא דאגה לניקיון האזור, בו עוברים אנשים רבים. הוא אף סיפר שכמה ימים לפני המקרה, התלונן בפני מנהלו שיש נזילה של שמן מהדחסנית.
העירייה טענה כי לא הוכח שהיתה רטיבות על המדרכה, ובכל מקרה לא היתה רשלנות מצדה. עוד נטען כי באזור הדחסנית המיועדת להשלכת אשפה, לא ניתן ליצור אזור סטרילי ונקי לגמרי.
המקרה השני התרחש כשלושה חודשים אחר כך, ושבוע בלבד לאחר שחזר מחופש מחלה ארוכה בעקבות האירוע הראשון.
התובע טען כי בזמן שפינה ספה מהרחוב יחד עם עובד נוסף, על מנת לקחת אותה אל דחסנית האשפה שבמעלה הרחוב, הוא עלה במדרגות כשגבו לאחור, ואז הספה נפלה עליו ופגעה ברגלו.
התובע אף טען כי העירייה לא סיפקה כוח אדם ואמצעי עזר מתאימים לביצוע הרמת משא כבד, כשעזרת עובד נוסף לא הספיקה.
את אירוע זה העירייה הכחישה לחלוטין, בטענה שהתיעוד הרפואי אינו מזכיר ספה, ומצוינים בו כאבים ברגל מהם סבל התובע גם קודם לכן.
אמצעים פשוטים וזולים
בכל הקשור לעובדות, השופטת פורר קיבלה את גרסת התובע לגבי שני האירועים, היות שהיא נתמכה בעדויות של עובד נוסף וכן בתיעוד הרפואי, והיתה עקבית לאורך כל הדרך. לעומת זאת, העירייה לא הביאה אף עד או ראייה שתפריך אותה.
בהיבט המשפטי, השופטת הבהירה כי העירייה לא הביאה אף ראייה לפעולות שנעשו על מנת למנוע את האירעים.
משכך השופטת קבעה כי העירייה התרשלה בשני האירועים, כיוון שהנהיגה שיטת עבודה לא-בטיחותית, ללא השגחה או פיקוח של גורם ממונה ואף ללא תדריכי בטיחות על סכנת החלקה, הנחיות או הוראות עבודה מדויקות.
השופטת הוסיפה כי "מדובר באמצעים פשוטים וזולים, כבדיקה שגרתית של הדחסנית שאינה נוזלת, תאורה מספיקה ובחינת גישות אליה וכן מנוף להרמת הספה באירוע השני, שייתכן ולו ננקטו היו מסירים הסכנה ולכן התרשלה הנתבעת כשלא פעלה כאמור".
בנסיבות אלה, השופטת אף קבעה כי מאחר שהוכח כי העירייה הפרה את חובותיה, אין להטיל על התובע אשמה כלשהי.
בכל הקשור לנזק, מומחה מטעם בית המשפט קבע כי לתובע נותרה נכות קבועה בשיעור של 28%. את נזקי התובע העריכה השופטת בכ-729,000 שקל, מהם ניכתה תגמולי המוסד לביטול לאומי. העירייה אף חויבה לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20% (מכל סכום הנזק).
שמות ב"כ לא צוינו בפסק הדין
עו"ד ז'קלין דייני עוסק/ת ב- נזיקין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל