ביוני 2005 רכש אדם, רופא במקצועו, דירה בשכונת אבו-טור בירושלים. האיש עבר לגור בדירה ופתח בה קליניקה.

השימוש שעשו המטופלים בחדר המדרגות הוביל לסכסוך קשה בין הרופא לבין שכנו. בתביעת לשון הרע שהגיש הרופא נגד השכן לפני כ-8 שנים הוא סיפר שבמסגרת ההתנכלויות הנתבע תלה שלטים פוגעניים בכניסה לבניין ושלח מכתבי תלונה שקריים לבכירים במשרד הבריאות מתוך כוונה לפגוע בפרנסתו.

לדברי התובע, הנתבע מחק את האות ״מ״ משלט הנושא את שמו בכניסה לבניין כך שבמקום ״גולדשמיט״ נותר רק ״גולדשיט״. בנוסף, הוא כתב על שלט המרפאה המוצב בכניסה לבניין ״אזהרה לכהנים״ במטרה להפחיד מטופלים ולרמוז להם שבמרפאה מתים.

במועד אחר לדבריו הנתבע תלה שלט ״וטרינר״ בכניסה לבניין ליד שלט המרפאה מתוך כוונה להרחיק מטופלים.

עוד סיפר הרופא שהנתבע שלח ב-2009 שני מכתבי תלונה שקריים לבכירים במשרד הבריאות בהם התלונן שהוא כלא את בנו בעל המוגבלויות והתעלל בו. הוא הוסיף שלקראת סוף אותה שנה הנתבע שלח מכתב אנונימי לקופת חולים כללית בה הוא עובד והתריע שהוא גונב ציוד רפואי.

השכן מצדו הודה שתלה את המודעות אך טען שהן לא מהוות ״פרסום״ כמשמעותו בחוק לשון הרע. השכן הכחיש שתוכן המודעות פוגעני והבהיר שהאזהרה לכהנים הייתה עניינית על רקע עצמות אדם שהתגלו במקום 30 שנה קודם לכן. הוא טען בנוסף ששלח את המכתבים למשרד הבריאות ולקופת החולים בתום לב ומתוך רצון להגן על אינטרסים אישיים שלו.

גולדשיט במקום גולדשמיט

השופטת דורית פיינשטיין מבית משפט השלום בירושלים כתבה שאין ספק שמדובר בפרסומי לשון הרע וקיבלה את התביעה. היא קבעה שעיוות שמו של התובע ל״גולדשיט״ במודעה הוא מעשה משפיל ופוגעני ולא מדובר בגידוף מינורי וסתמי.  

עו
עו"ד איתי הפלר | צילום: צילום עצמי, צילום ביתי
כמו כן היא קבעה שטענת הנתבע בעניין האזהרה לכהנים מיתממת שכן היא פורסמה על גבי שלטו של התובע ולא באופן כללי בסמוך לפרוץ הסכסוך בין השניים. השופטת הוסיפה שהאזהרה פורסמה מתוך כוונה לפגוע בתובע ולהזהיר את ציבור המטופלים מפניו כאילו שאינו רופא מקצועי או שמדובר באדם שעוסק בפתולוגיה ולא בטיפול בחולים.

דברים דומים כתבה השופטת ביחס לשלט ״וטרינר״ וציינה שהנתבע במעשיו לגלג על התובע והציג אותו כרופא של בעלי חיים ולא של בני אדם מתוך כוונה לפגוע במשלח ידו.

השופטת דחתה את טענות הנתבע ביחס למכתבי התלונה. היא ציינה שהוא לא הסביר איך מכתבים לבכירים במשרד הבריאות יכלו לסייע לקידום עניין אישי שלו. היא הדגישה שככל שבנו של הנתבע סבל מהתעללות מצד התובע הכתובת הנכונה להתלונן על כך הייתה משטרת ישראל וגורמי הרווחה.

גם ביחס למכתבים לקופת חולים קבעה השופטת שהנתבע לא הוכיח אינטרס אישי שיכול היה להצדיק את שליחתם ועיתוי שליחתם מראה שהכוונה הייתה נקמנות גרידא.  

בסיכומו של דבר הנתבע חויב לפצות את התובע ב-170,000 שקל בגין חמישה פרסומים שונים של לשון הרע בתוספת הוצאות של 10,000 שקל ושכ״ט עו״ד של 25,000 שקל.

שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

לכתבה המקורית

עו"ד איתי הפלר מייצג בתיקי לשון הרע

הכותב לא ייצג בתיק