בית המשפט למשפחה בפתח תקווה קיבל לאחרונה התנגדות שהגיש נכד לצוואת סבתו, המנשלת אותו מרכושה (כיורש בנה המנוח). לטענת הנכד, במועד עריכת הצוואה – ימים בודדים אחרי פטירת אביו – הייתה סבתו קשישה סיעודית שמצבה הקוגניטיבי מוטל בספק. בנוסף, ילדיה האחרים (דודיו) ניצלו את כאבה על אובדן בנה כדי לרקוח צוואה לטובתם. ואכן, השופטת מורן ואלך-ניסן קבעה שהצוואה נגועה באי-כשירות ובהשפעה בלתי הוגנת מצד בתה של המנוחה, ודינה בטלות.

המנוחה ובעלה הביאו לעולם שלושה ילדים: שני התובעים, ואת אביו של המתנגד אשר נפטר במאי 2018 לאחר מאבק ממושך בסרטן, כשהוא בן 55 בלבד. 11 ימים בלבד לאחר מותו ערכה המנוחה את הצוואה שבמוקד ההליך, לפיה היא מורישה את רכושה לשני ילדיה שנותרו בחיים תוך הדרת "יורשיו החוקיים" של בנה המנוח, כשהכוונה היא כמובן לנכד המתנגד.

לאחר מות המנוחה באפריל 2019, הגישו ילדיה את צוואתה לקיום, ואילו אחיינם הגיש התנגדות. לטענתו, בשעת עריכת הצוואה הייתה סבתו סיעודית בת 85, כשמצבה הרפואי, הנפשי והקוגניטיבי מוטלים בספק. לדבריו, סבתו הייתה אישה כנועה וחסרת השכלה, וילדיה ניצלו את יגונה העמוק על לכתו בטרם עת של בנה לצורך רקיחת הצוואה.

מנגד טענו הדודים שאמם בחרה לנשל את המתנגד לנוכח התנהגותו המחפירה כלפי אביו. כך לדבריהם, המתנגד הגיע להלוויית אביו באיחור מבלי שלקח בה חלק, ובטרם חלפו שעתיים מההלוויה הוא כבר העלה בפייסבוק פוסט שמשמיץ את המנוח. בפוסט שצורף כראיה נכתב "את הרעיון של אבא קברתי רשמית לפני כ-5 שנים, למה? ממש לא משנה, אבל אתם יודעים איך זה – Daddy issues". בנוסף, נטען כי הוא לא טרח להגיע לשבעה.

הנכד הודה אמנם שכתב את הפוסט, אלא שלטענתו הדברים נרשמו מדם ליבו על רקע אכזבת אביו מיציאתו מהארון ובחירתו לנתק עמו קשר.

הודו ששיקרו

השופטת ואלך-ניסן מינתה מומחה לבחינת כשירות המנוחה בשעת עריכת הצוואה. לדברי המומחה, החל מ-2013 חוותה המנוחה ירידה קוגניטיבית מתמשכת, סבלה בין השאר מדמנציה, דיכאון ואי-שליטה על הסוגרים, ומשכך "בהסתברות גבוהה ביותר" שלא הייתה כשירה לבצע פעולות משפטיות חמש שנים לאחר מכן, במועד ניסוח הצוואה.

בתוך כך השופטת דחתה את טענת עורך הדין שערך את הצוואה כי המנוחה נראתה לו צלולה. היא קבעה כי יש להעדיף מטעמים ברורים את עמדת המומחה הרפואי הנייטרלי מטעם בית המשפט, על פני עמדת משפטן שאינו רופא ובעל אינטרס להכשיר את פעולותיו.

בעניין זה השופטת קבעה כי חוות דעת המומחה לא הופרכה בשום שלב, ולכן היא מאמצת אותה. בנוסף, היא שוכנעה שהצוואה נערכה ביוזמת בתה של המנוחה, שכן לא הגיוני כי אם השרויה באבל עמוק על אובדן בנה תפעל לערוך צוואה בסמיכות כה גדולה לפטירתו.

השופטת אף ציינה שהבת הודתה כי שיקרה בעבר לביטוח לאומי כדי לקבל זכויות עבור אמה, וכי הייתה עושה זאת גם היום. "נשאלת השאלה", כתבה השופטת, "כיצד מצופה מבית המשפט ליתן אמון באדם אשר מצהיר בריש גלי כי הוא שיקר למוסד לביטוח לאומי והיה עושה כן גם עתה, על מנת לקבל הטבות בעלות שווי כלכלי?! הרי באותה מידה ניתן להסיק כי גם בהליך שלפניי התובעים מוכנים לשקר כדי לזכות בחלק גדול יותר של עיזבון המנוחה".

בנסיבות אלה קבעה השופטת שהצוואה אינה תקפה, וכי הדודים ישלמו לאחיינם הוצאות בסך 50,000 שקל.

  • ב"כ התובעים: עו"ד מנשה עפרי
  • ב"כ המתנגד: עו"ד מירב פלד

עו"ד נורית פיש עוסק/ת ב- ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.