השופטת ברכה לכמן מבית משפט השלום בטבריה קיבל את תביעתה של חברת קיבוץ לביא שנפלה ממיטה מתקפת במרפאת הקיבוץ, ופסק לזכותה 104,000 שקל. את הפיצוי תשלמנו מרפאה המנוהלת על ידי הקיבוץ, והמבטחת שלה "ביטוח חקלאי".
התביעה עסקה במקרה שאירע לפני כשלוש שנים, כאשר התובעת, שהיתה אז בת 87, הגיעה למרפאה לטיפול ברפלקסולוגיה מחברת קיבוץ אחרת. בזמן שעלתה על מיטת הטיפולים, המיטה התקפלה והתובעת נפלה. היא פונתה לבית חולים, שם אובחן שבר בצוואר הירך של רגל ימין.
מומחה מטעם בית המשפט אמד לתובעת נכות של 10% בירך ימין ו- 30% בכתף ימין, מתוכם 12% כתוצאה מהתאונה.
הנתבעות טענו כי נסיבות המקרה אינן מעידות על רשלנות כלשהי מצדן, שכן המיטה היתה תקינה, ומשמשת לטיפולים עד היום. טענה זו התבססה על עדותה של המטפלת ברפלקסולוגיה שהיתה עדה למקרה, ושהיתה אמורה לטפל בתובעת.
אלא שכפי שתיארה השופטת לכמן, בחקירתה הנגדית בבית המשפט, העדה נשאלה שאלות על טיב המיטה, והודתה שאינה יודעת איך לפתוח ולסגור אותה, וסיכמה עם בעל המיטה שלא תיגע בה, ותשאיר אותה פתוחה תמיד.
משכך השופטת הבהירה כי למעשה העדה לא יכולה להעיד האם קיים במיטה פגם כלשהו או לא. כמו כן, השופטת זקפה לחובת הקיבוץ את העובדה שלא זימן לעדות את בעל המיטה.
בנסיבות אלה, השופטת סברה כי הוכחה התרשלות של הקיבוץ, וזאת מתוקף העובדה הפשוטה שמיטת טיפולים לא אמורה להתקפל בזמן שמתיישבים עליה. מאחר שהמיטה נמצאת במרפאה המנוהלת על ידי הקיבוץ ובשליטה מלאה שלו, ובעל המיטה נשאר "עלום ולא ידוע", השופטת העדיפה את המסקנה שלפיה הקיבוץ לא נקט בזהירות סבירה.
הייתה עצמאית לחלוטין
ברמה המשפטית, השופטת לכמן הסבירה שיש להחיל על התאונה את הכלל "הדבר מעיד על עצמו", כיוון שמתקיימים שלושת התנאים להפעלת הכלל: אי ידיעה של התובעת בשאלה מה גרם למיטה להתקפל, שליטה מלאה של הקיבוץ בנכס שגרם לפגיעה, והתנאי השלישי – להוכיח כי המקרה מתיישב עם המסקנה שהקיבוץ התרשל, יותר מאשר המסקנה שנהג בזהירות סבירה.
בכל הקשור לנזק, יש לציין כי הפיצוי נפסק אך ורק עבור כאב וסבל, לאחר שהתובעת הציגה הסכם בינה לבין הקיבוץ, לפיו הקיבוץ ישלם את כל הוצאותיה הרפואיות, כולל סיעוד והפסדי השתכרות, כך שהנזק היחיד שנותר הוא כאב וסבל.
בעניין זה הקיבוץ סבר שיש להעמיד את הפיצוי על 25,000 שקלים בלבד, אולם השופטת קיבלה את תביעתה של התובעת במלואה. בהקשר זה השופטת אימצה את דברי התובעת שסיפרה שעד לתאונה תפקדה באופן יוצא מן הכלל, היתה עצמאית לחלוטין, השתתפה בחיי החברה של הקיבוץ ואף עבדה בכלבו שלו, ואילו מאז התאונה איכות חייה נפגעה קשות.
"לפני שזה קרה הייתי רק בת 87, לקחתי בחשבון שאני לא אהיה מה שהייתי בת 67, אבל עם המנטליות אני טוענת שזה לא קרה לי מזקנה, אני חשבתי שהייתי יכולה שהשנים שנשארו לי יהיו עם קצת פחות סבל וקצת יותר איכות", סיפרה התובעת בבית המשפט.
בנוסף לפיצוי בסך 80,000 שקל, הנתבעות חויבו לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 24,000 שקל.
ב"כ התובעת: עו"ד שבח ילון
ב"כ הנתבעות: עו"ד מאיר אלוני ואח'
עו"ד עופר מזרחי עוסק/ת ב- נזיקין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל