בית המשפט למשפחה בתל-אביב קיבל לאחרונה תביעה של שני בנים נגד אביהם, וקבע כי אמם המנוחה הייתה בעלת חצי מהזכויות בדירה שקיבל אביהם במתנה ובכספים שנצברו בחשבון הבנק שלו עד לפטירתה ב-2015, וכיום זכויותיה שייכות לילדים המשותפים להם ציוותה את כל רכושה. בתוך כך דחה השופט ארז שני את טענת האב כי הוא והמנוחה נשארו יחד באופן פורמלי בלבד, וקבע כי הוא לא הצליח לסתור את חזקת השיתוף בינו לבין מי שגרה עמו תחת קורת גג אחת 44 שנה.
התביעה הוגשה ב-2017 אחרי שהאב סירב להכיר בכך שילדיו זכאים לחצי מהנכסים והזכויות שצבר בחיי הנישואים, כולל הדירה בה התגוררה המשפחה במשך רוב חיי הנישואים ואותה קיבל אביהם במתנה מהוריו.
הילדים טענו כי אמנם מערכת היחסים בין הוריהם לא הייתה טובה במיוחד אבל עם זאת אי אפשר להתווכח עם העובדה שהיו נשואים במשך שנים ארוכות, המשיכו לחיות יחד, לנהל משק בית משותף ולעבוד יחד בעסק המשפחתי.
אביהם טען לעומת זאת כי מערכת היחסים בינו לבין אם ילדיו נמשכה לכל היותר עשר שנים ולאחר מכן הם נפרדו אף שנענה לבקשתה שלא לפרק את הנישואים באופן רשמי. לאורך השנים, כך לטענתו, הוא יצא עם נשים אחרות, הם גרו בחדרים נפרדים וכל אחד מהם ניהל את עסקיו. על כן, לא היה ביניהם כל שיתוף כלכלי והנכסים שלו שייכים אך ורק לו.
לבחירה יש השלכות
השופט שני פסק כי מאחר שההורים נישאו ב-1971, לפני שנחקק חוק יחסי ממון, חלה עליהם הלכת השיתוף שקובעת כי כל הנכסים שנצברו בתקופת החיים המשותפים שייכים לבני הזוג במשותף, ללא שום קשר לרישום הפורמאלי. כדי לסתור את החזקה הזו, קבע, היה על הנתבע להביא ראיות חזקות המעידות על פירוק הנישואים ועל הפרדת רכוש – אך הוא לא עמד בנטל ההוכחה.
השופט קבע כי אף שבני הזוג לא חיו בהרמוניה מלאה הם נשארו נשואים במשך 44 שנים, וגם אם הפרידו חדרים או חשבונות בנק, זה לא סותר את העובדה שניהלו חיי משפחה משותפים.
"הצהרתו של הנתבע על כך שהיה נשוי למנוחה במרבית שנות הנישואין, כהגדרתו 'נישואין פורמאליים', אינה נראית סבירה בעיני", כתב השופט שני. נפסק כי לו האב רצה בכך הוא יכול היה להתגרש מבלי להתחשב ברצונה של אשתו, וכי לבחירתו להישאר נשוי יש השלכות, במיוחד כשאין עדות לכך שבינו לבין אשתו אירע "קרע מובהק".
יתר על כן, על השיתוף ניתן ללמוד מכך שהמנוח היה אמון על פרנסת המשפחה כשאשתו המנוחה תרמה את חלקה בהתאם ליכולתה – באמצעות עזרה בעסק המשפחתי וגידול הילדים.
לפיכך נקבע כי האישה בעלת חצי מהזכויות מהנכסים שנצברו בתקופת הנישואים, כולל הדירה שקיבל האב במתנה מהוריו, וזאת בין היתר משום שמדובר בדירה משפחתית מובהקת ואף הוכח שהמנוחה מימנה חלק מהבנייה שלה מכספי פיצויים שקיבלה עקב תאונה.
לאור זאת, התביעה התקבלה ונקבע כי כיורשי המנוחה זכאים הילדים לקבל את זכויותיה בנכסי אביהם, תוך חיובו בהוצאות של 50,000 שקל לא כולל מע"מ.
ב"כ התובעים (הילדים):עו"ד א. נווה, עו"ד ע. זמיר
ב"כ הנתבע (האב): ורדה אפרת, עו"ד לענייני משפחה
עו"ד אתי רובין עוסק/ת ב- ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל