השופטת סגלית אופק קיבלה לאחרונה תביעה שהגישו שתי נכדותיה של אישה שנפטרה ב-2019 נגד דוד שלהן, אחי המנוחה. התובעות טענו שהדוד רוקן את חשבון הבנק של סבתן בתקופה שלפני מותה, ובכך גזל מהן מעל 700,000 שקל שהיו אמורות לרשת (יחד עם שני נכדים נוספים). הדוד טען שמדובר היה במתנה ואף הציג תצהיר עליו חתמה המנוחה בבנק, אך השופטת לא השתכנעה.
המנוחה הייתה גרושה ואם לשני ילדים. התובעות הן נכדותיה הקטינות, בנותיהן של בנה ורעייתו.
המנוחה חלתה במחלה קשה ונפטרה ביוני 2019. היא הותירה צוואה בה הורתה על חלוקה שווה של כל רכושה לארבעת נכדיה, כך שמחצית מעיזבונה יירשו התובעות, ואת המחצית הנוספת יירשו הנכדים הנוספים, ילדיה של בתה.
בערוב ימיה של המנוחה פרץ משבר בינה לבין בעלה ונחתם ביניהם הסכם גירושין. בהסכם נקבע כי זכויות המנוחה בדירת המגורים יועברו על שם הבעל והוא ישלם לה תשלומי איזון. המנוחה קיבלה עבור חלקה בדירה 780,000 שקל שהופקדו בחשבונה.
במהלך שלושת החודשים האחרונים לחייה הועבר מחשבון המנוחה סכום של 695,000 שקל לחשבון הבנק של אחיה ואשתו. במהלך החודש האחרון לחייה משך הנתבע מחשבונה של המנוחה כספים במזומן ובכרטיס אשראי בסכום מצטבר של כ-45,000 שקל.
במועד פטירתה נותר בחשבון הבנק של המנוחה סך של 1,870 שקל בלבד.
במאי 2020 הגישו הקטינות, באמצעות הוריהן, כתב תביעה נגד הנתבעים במסגרתה עתרו להצהיר כי מלוא הכספים שנלקחו בסך 740,000 שקל שייכים לעיזבון המנוחה.
לטענתן, בחודשים האחרונים לחיי המנוחה יצאו הנתבעים למסע מתוכנן היטב במסגרתו השתלטו על רכושה ורוקנו אותו כליל.
הנתבע טען שהוא היה איש אמונה של המנוחה והיא בחרה להעניק לו את הכספים במתנה, כדי לשקף מחד את מערכת היחסים הקרובה ביניהם והכרת התודה שלה ומאידך את הכעס והדחייה שחשה כלפי הורי התובעות, שצידדו בבעלה לשעבר בהליך הגירושין.
הנתבע ציין שהמנוחה חתמה על הצהרה בפני נציג הבנק לפיה הסכום שהועבר לנתבעים הוא מתנה, ושהיא מודעת כי לא תהיה לה האפשרות לדרוש את הכסף חזרה.
תמוה ביותר
השופטת סגלית אופק מבית המשפט למשפחה בתל אביב כתבה כי המנוחה לא הייתה אישה אמידה ולמעשה זולת כספי הגירושין, לא היו לה נכסים והיא התקיימה מקצבת ביטוח לאומי דלה. זאת ועוד, המנוחה הייתה בקשר קרוב וחם עם הורי התובעות ובוודאי עם נכדותיה, ולא הוכח שהם נהגו כלפיה ביחס מחפיר.
ביחס לתצהיר כתבה השופטת כי בחינת הראיות והעדויות מלמדות שקיימות סתירות ותמיהות רבות שיש בהן כדי לעורר ספקות האם כוונתה הסובייקטיבית הייתה לתת מתנה. "הטענה בדבר הענקת הכספים במתנה אינה מתיישבת עם העובדה שכספים אלה היו כל הונה ורכושה של המנוחה, כשלמעשה בהענקתם היא נותרה חסרת כל", כתבה.
השופטת הוסיפה שהענקת הכספים במתנה גם אינה מתיישבת עם הוראות צוואת המנוחה. לא ניתן הסבר מניח את הדעת מדוע תנשל המנוחה את נכדיה, עימם לא היה לה כל סכסוך ואותם אין חולק כי אהבה.
בסיכומו של דבר קבעה השופטת שהכספים שהועברו ונמשכו מחשבונה של המנוחה, המסתכמים בסך של 740,000 שקל, שייכים לעיזבון המנוחה. היא הורתה לנתבעים להשיב את הכספים לחשבון המנוחה או ליורשיה.
הנתבעים חויבו בהוצאות בסך 35,000 שקל.
לפסק הדין המלא בתיק 8790-05-20
ב"כ התובעות: עו"ד אוהד שוהם
ב"כ הנתבעים: עו"ד יואל יוספי
עו"ד אורית דרור הראל עוסק/ת ב- ירושות וצוואות
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.