בית משפט השלום בבית שאן קיבל לאחרונה תביעה של עובד בענף התקנת החלונות, לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב תאונת עבודה שעבר במהלכה נפל מסולם. השופטת רים בראנסה קבעה כי המעסיק – אחיו של העובד – הפר את חובתו לספק ציוד עבודה ראוי ובטיחותי ולפיכך הוא אחראי לתאונה ולתוצאותיה.
התאונה אירעה בדצמבר 2016 כשהתובע הגיע יחד עם הנתבע (בעל העסק) ואח נוסף שלהם להתקין חלונות ותריסים בבית לקוח בבית שאן. לצורך ההתקנה התובע עלה על סולם עץ ישן ורעוע שסיפק לו הנתבע, וכשהגיע לגובה של למעלה מ-2 מטר הסולם איבד יציבות והתובע נפל ושבר את רגלו השמאלית. בעקבות התאונה הוא אושפז בבית החולים ועבר ניתוח.
בתביעה שהגיש בדצמבר 2020 נגד אחיו (כמעסיק) ונגד חברת הביטוח שלו, התובע טען שהתאונה נגרמה מכיוון שלא סופקו לו סולם ראוי ואמצעים לעבודה בגובה ולא הונהגו בעסק נהלים לעבודה בטוחה. לטענת התובע, התאונה פגעה משמעותית בכושר העבודה וההשתכרות שלו.
מנגד טענו הנתבעים כי לא הוכח שהייתה תקלה בסולם. לשיטתם, התובע הוא הגורם הבלעדי לנפילתו כך שגם אם התביעה תתקבל יש להטיל עליו אשם תורם מלא. בנוסף, לטענתם, כושר ההשתכרות של התובע לא נפגע בעקבות התאונה.
סולם בלי גומיות
תחילה קבעה השופטת בראנסה כי היא מקבלת את גרסת התובע לכך שנפל מסולם רעוע וישן ללא גומיות ברגליותיו. היא ציינה שתיאור התובע מתיישב גם עם התיעוד הראשוני של מד"א לפיו התובע "במהלך עבודה נפל ונחבל ברגל שמאל".
בהמשך ציינה השופטת כי הנתבע הפר את חובתו כמעסיק לדאוג לבטיחותם של עובדיו, ובכלל זה התובע. לדבריה, הנתבע "לא סיפק ציוד עבודה ראוי, לא נקט באמצעי זהירות נדרשים, לא קבע נהלי עבודה ולא הנהיג שיטת עבודה בטוחה, לא פיקח על עובדיו, ולא בחן דרכים שיש בהן כדי להבטיח את ביטחונם".
בהתנהלות זו, הדגישה השופטת, הנתבע הפר את חובת הזהירות שלו כמעסיק, ואין משמעות לעובדה שהתובע הוא עובד מנוסה או קרוב משפחה של הנתבע.
השופטת הוסיפה כי הנתבע צריך היה לצפות שאם לא יקפיד על כללי הבטיחות התאונה תתרחש ומנגד, אם היה מספק לתובע ציוד עבודה ראוי ונותן לו הדרכה מתאימה, סביר להניח שהתאונה הייתה נמנעת.
עם זאת, השופטת קבעה כי גם לתובע יש אחריות מסוימת לתאונה. התובע היה מודע לכך שהסולם רעוע ולא אמר כלום לאחיו, וגם לא ביקש שמישהו יעזור להחזיק לו את הסולם כדי שלא ייפול. לנוכח העובדה שהוא גם היה עובד ותיק, הוטל עליו אשם תורם בשיעור של 15%.
על סמך חוות דעת מומחה, השופטת קבעה כי בעקבות התאונה נגרמה לתובע נכות רפואית ותפקודית בשיעור של 15%. לאור זאת נפסקו לו 185,300 שקל עבור אובדן שכר (לעבר ולעתיד), 23,200 שקל עבור אובדן פנסיה, 70,000 שקל עבור כאב וסבל ו-10,000 שקל עבור עזרת צד ג'.
בניכוי אשם תורם ותגמולי ביטוח לאומי שקיבל, נפסק לתובע פיצוי של 191,800 שקל, שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4%, החזר אגרה והוצאות המומחים.
באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין.
עו"ד שירה פינקלשטיין עוסק/ת ב- נזיקין
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.