השופט יוסי ברכיה קיבל לאחרונה תביעה שהגישה אישה שנפגעה לפני כ-9 שנים ברגלה כתוצאה ממפגע במדרכה בתל אביב. התובעת מעדה בשעת לילה באזור בו היו באותה שעה עשרות בלייינים ונגרמו לה שברים בקרסול. העירייה הכחישה את אחריותה, אך השופט קבע שהיא לא הצליחה להוכיח שביצעה פעולות שימנעו את נפילת התובעת.
התובעת, ילידת 1984, סיפרה שבמרץ 2014 בחצות הלילה יצאה לבלות עם חברתה במועדון שברחוב הירקון בתל אביב. לדבריה, התחילה לעבור לאט ובזהירות בין האנשים שהתקהלו מחוץ לפאב, לכיוון חברתה שעמדה מטרים ספורים ממנה. לפתע, רגלה נכנסה לתוך בור שנוצר כתוצאה מיציקת בטון שבורה ובולטת שהייתה על המדרכה, אותה לא ראתה ולא הייתה יכולה לראות בשל היעדר תאורה במקום והקהל הצפוף. היא נפלה ונפגעה ברגלה.
התובעת ציינה שבזמן התאונה ערך המועדון בו בילתה מסיבה ובמקביל נערכה מסיבת רחוב לכבוד חג "פטריק הקדוש". לכן, המדרכה מחוץ לבר הייתה עמוסה באנשים, שולחנות וכסאות, שגרמו לצפיפות עזה. בנסיבות אלה לדבריה לא היה שום סיכוי שתראה את הבור ותימנע מנפילה.
העירייה טענה כי הפאב קיבל היתר להציב שולחנות אל תוך המדרכה, אך התנאי היה שיוותר שטח ברוחב של 2.8 מ' למעבר חופשי של עוברי אורח. לדבריה, מפעילי הפאב הרחיבו את שטח פעילותם מעבר לגבולות ההיתר. זאת ועוד לטענתה, המקום בו נפלה התובעת לא נמצא בשטח העירייה אלא בשטח הפאב, ויציקת הבטון במקום בו מעדה התובעת נעשתה לאחר שהותקנו האבנים המשתלבות על ידי העירייה.
מומחה מטעם בית המשפט העמיד את נכותה של התובעת על 10% עקב הגבלה מינימאלית בתנועת קרסול רגל ימין וכאבים שמוחמרים בשינויי מזג אוויר ובמאמץ.
מפגע ארוך ומסוכן
השופט יוסי ברכיה מבית משפט השלום בהרצליה הטיל את מלוא האחריות על העירייה. הוא קבע שמחומר הראיות עלה שהתובעת נפלה בגבול שבין הרחוב עצמו לבין הכניסה לחניה הצמודה לפאב. עוד הוא ציין שנוצר פער של מספר סנטימטרים בין שכבת האספלט לבין האבנים המשתלבות, והיה שבר בבטון של שמעל האבנים המשתלבות באורך של כמטר.
השופט קבע שפער זה בגובה ואורך ה"שבר" מהווים מפגע ארוך ומסוכן, המסכן את העוברים והשבים. הוא הוסיף שהרחוב נמצא ללא ספק באחריות העירייה. לדבריו, מהעדויות עלה שרק העירייה עובדת עם האבנים המשתלבות, ואין לאף אחד, מלבד העירייה, סמכות לרצף את המקום (לא לאנשי הפאב או לבעלי הזכויות בבניין שבו נמצא הפאב).
בנוסף, נציג העירייה לא ידע להעיד מתי הפקחים מטעם העירייה סיירו באזור הפאב לפני התאונה, וכמה פקחים היו. גם לא הוצגו מפות או מדידות המבארות עד היכן העירייה אחראית ומהיכן נחשב הדבר כשטח פרטי. הנציג גם לא שלל את האפשרות שכשהותקנו האבנים המשתלבות על ידי עובדי העירייה נוצרו שברים בבטון.
עוד קבע השופט שהנתבעת לא הצליחה להוכיח כי ביצעה פעולות שימנעו את נפילת התובעת ושלאחר התאונה היא טיפלה במקום, שיפצה אותו וסילקה את המפגע. בנסיבות אלה העירייה התרשלה. על התובעת לא הוטל אשם תורם.
השופט הוסיף שהיה מקום להטיל אחריות מסוימת גם על מפעילי הפאב, שפתחו את החניון למבלים מבלי לוודא שאין בו מפגעים. עם זאת, מאחר שהעירייה לא הגישה הודעת צד שלישי נגדם לא ניתן לחייב אותם בפועל.
בסיכומו של דבר חייב השופט את העירייה לפצות את התובעת ב-214,000 שקל בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 20% והוצאות.
שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד אלעד ג'ובני עוסק/ת ב- נזקי גוף ותאונות
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.