בית משפט השלום באילת חייב לאחרונה את חברת כ.א.ל. לשלם פיצויי לשון הרע והוצאות של 35 אלף שקלים לבעל עסק מאילת שבמשך יותר מ-11 שנים הוגדר כחייב בהוצאה לפועל אפילו ששילם את כל החוב כלפיה במסגרת הסכם פשרה. השופט שי ברגר קבע כי התנהלותה הלא חוקית של החברה, שלא הודיעה ללשכת ההוצאה לפועל על כיסוי החוב, גרמה לפגיעה בשמו הטוב של האיש ובכבודו. לו היה מוכיח שנגרמו לו נזקים כלכליים הייתה כ.א.ל מחויבת גם בפיצויים נוספים על רשלנות והפרה יסודית של ההסכם.
לתובע היה עסק בתחום השיפוצים והאינסטלציה. ב-2002 פתחה נגדו כ.א.ל תיק הוצאה לפועל על חוב של כ-58 אלף שקלים שצבר בשל הלוואה שלא כוסתה, וכעבור 4 שנים הוא הצליח לכסות את כל החוב בהתאם להסכם פשרה שגובש תוך כדי ההליך.
6 שנים לאחר מכן התברר לתובע שהוא עדיין מוגדר כחייב הוצאה לפועל, יש נגדו עיקולים והוא חייב לכ.א.ל יותר מ-98 אלף שקל.
מאותו הרגע הוא פנה לחברה וללשכת ההוצאה לפועל בבקשה שיסגרו את התיק, שכן כיסה את כל החוב כבר מזמן, אבל רק ב-2017 הודתה כ.א.ל באחריות לכך שלא עדכנה שהחוב סולק ובעקבות זאת התיק נסגר ורשם ההוצאה לפועל אף חייב אותה בהוצאות של 2,000 שקל בעקבות המחדל.
בתביעה לפיצויים של 85 אלף שקלים שהגיש נגד החברה טען התובע כי היא הפרה את הסכם הפשרה, גרמה לו לנזקים ולבושה גדולה ופגעה בשמו הטוב ובשלוותו.
כ.א.ל טענה מנגד כי התובע משך את הזמן ולא פעל בזמן כדי לסגור את התיק ולהקטין את הנזק, וכי הוא לא הציג אסמכתאות לכך שנגרם לו נזק כלשהו בגלל התיק הפתוח.
עגמת נפש, צער והלבנת פנים
השופט חגי ברנר קבע כי כ.א.ל הפרה את חובתה החוקית לדווח ללשכת ההוצאה לפועל על פירעון החוב כלפיה, התרשלה כלפי התובע ונהגה בחוסר תום לב.
עם זאת, השופט הסכים שהתובע לא הציג ראיות על נזקים כלכליים כלשהם כתוצאה מהתנהלותה, ולכן הוא לא זכאי לפיצויים בגין עילות של הפרת חוזה ורשלנות שמחייבות הוכחת נזק.
ואולם, השופט קבע כי המחדל של כ.א.ל גרם לכך שהתובע הוגדר ברשויות כמי שלא עומד בחובותיו ומפגר בתשלומים, וזאת ללא הצדקה ותוך פגיעה בשמו הטוב ובכבודו. בפסיקה כבר נקבע כי נקיטה בהליכי גבייה שלא כדין נחשבת לפרסום לשון הרע ובהתאם לכך התובע זכאי לפיצויים בגין נזק לא ממוני של עגמת נפש, צער והלבנת פנים.
השופט העמיד את הפיצויים על 25 אלף שקלים (חצי מהפיצוי המרבי לפי חוק לשון הרע) בתוספת 10,000 שקלים עבור הוצאות משפט ושכר טרחת דין. בתוך כך השופט הבהיר כי לא ראה לנכון להפחית את הפיצוי בשל הפרת חובת הקטנת הנזק. לקביעתו, ובניגוד לטענת כ.א.ל., התובע ניסה ככל יכולתו להביא לסגירת התיק מרגע שנודע לו על קיומו – והחברה היא זו שלקחה את הזמן עד שהודתה במחדל.
לא צוינו בפסק הדין שמות עורכי דין מייצגים
עו"ד יעקב מנור עוסק/ת ב- נזיקין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל