זוג שרכש מגרש עם בית באזור חויב במס רכישה גבוה ועתר לוועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין במטרה להביא להפחתתו. לטענתם, במועד הרכישה מטרתם הייתה להשתמש בנכס למגורים ולפיכך יש להחשיבם כמי שקנו "דירת מגורים יחידה" הנהנית מהטבות במס הרכישה. השופט אבי גורמן (יו"ר הוועדה) – אליו הצטרפו יתר חברי הוועדה, שמאי המקרקעין אלון לילי וגד נתן – דחה את הערר, וקבע שמעשי הרוכשים מלמדים על קנייה לצורך הריסה ובנייה מחדש, המחייבת שומת מס סטנדרטית.
בינואר 2019 רכשו העוררים תמורת 5 מיליון שקל מגרש בגודל כ-800 מ"ר, עליו ניצב בית שנבנה בשנות ה-50. הם הצהירו בפני רשויות המס על רכישת "דירת מגורים" ופעלו במקביל למכירת דירתם הקיימת. בהתאם לכך, מנהל מיסוי מקרקעין (המשיב) קבע להם שומת מס מיטיבה עבור רכישת דירת מגורים יחידה.
אלא שזמן קצר לאחר מכן המשיב בחן שוב את הדברים ומצא כי לא מדובר ברכישת "דירת מגורים" כהגדרתה בחוק. לאור זאת, הוא תיקן את שומת המס והעמיד אותה על סך של רבע מיליון שקל. מכאן הערר שהגישו בני הזוג נגד החלטתו, במאי 2021.
לטענת הרוכשים כוונתם בעת רכישת המקרקעין הייתה לצורך שימוש למגורים. הם הסבירו כי לאחר הרכישה הבית הושכר לאחרים והם תכננו לשפץ אותו ולגור בו בתום תקופת השכירות. אלא שלטענתם, בפועל התברר להם שעלות השיפוץ גבוהה מסכום המשכנתה שנטלו, כך שמבחינה כלכלית עדיף להם להרוס את הבית ולבנות אחר במקומו.
לאור האמור, טענו העוררים, אין לייחס להם כוונה תחילה לביצוע ההריסה כבר במועד הרכישה, וממילא הם זכאים ליהנות מהטבת המס לרוכשי דירת מגורים יחידה.
המשיב מנגד טען שתיקון השומה נעשה על ידו כדין, לאחר שמצא כי פעולות העוררים מלמדות על רכישה שלא למטרת מגורים. בין היתר נטען כי הרוכשים מחקו בחוזה השכירות סעיף שמחייב את השוכרים לשמור על מצב הבית, דבר שמלמד על חוסר האכפתיות שגילו כלפי המבנה עצמו.
מדירה חדשה לבית ישן?!
השופט גורמן כתב שהמחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בשאלה האם הזכות שרכשו העוררים היא "דירת מגורים" כהגדרתה בחוק מיסוי מקרקעין. במלים אחרות, האם הדירה היא כזו "המשמשת או המיועדת לשמש למגורים" (לשון החוק).
השופט נימק שבבחינת השאלה יש לשים את הדגש בעיקר על כוונתם הסובייקטיבית של הרוכשים. הוא קבע שמסכת הראיות מלמדת בבירור כי סמוך למועד רכישת המקרקעין, כוונתם של העוררים הייתה להרוס את הבית ולא לגור בו.
כך למשל, חודשים ספורים לאחר הרכישה נחתמה לבקשת העוררים מפת מדידה לצורך קבלת אישור להריסת הבית. בהמשך האישור אכן התקבל. "דומה כי לפנינו רצף פעולות המדבר בעד עצמו", כתב השופט.
הוא הוסיף שקשה לקבל מבחינה הגיונית כי העוררים ייצאו מדירתם החדשה יחסית, ויעברו לגור בבית עתיק שנבנה לפני עשרות שנים. השופט אף קיבל את טענת המשיב, לפיה מחיקת הסעיף בחוזה השכירות שעניינה שמירה על הבית מעידה על היחס שגילו העוררים כלפי מצב הבית, מאחר שהם ממילא עתידים להרוס אותו.
לפיכך השופט דחה את הערר והטיל על הרוכשים הוצאות בסך 30,000 שקל.
ב"כ העוררים: עו"ד גילי שטרן ועו"ד מיכל זנקו
ב"כ המשיב: עו"ד אדם טהרני (פמת"א אזרחי)
עו"ד (רו"ח) מאורי עמפלי עוסק/ת ב- מיסים
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.