השופטת לימור ביבי דחתה לאחרונה ערעור שהגישה דיירת בבניין בתל אביב על החלטת המפקחת על רישום מקרקעין שבמסגרתה ניתן צו המאפשר ביצוע עבודות הריסה והקמה מחדש של הבניין במסגרת תמ"א 38. הדיירת טענה כי ניתנו תמורות עודפות לבעלי חלק מהדירות. השופטת קבעה כי הייתה הצדקה לכל אחת מהתמורות העודפות והמתנגדת לא הופלתה לרעה.
הבניין שנמצא ברחוב ויצמן בעיר נבנה בשנות ה-60 של המאה הקודמת וכולל 18 דירות.
בשנת 2015 נחתם בין חברת אביב ויצמן תל אביב לבין 17 מבעלי הדירות בבניין הסכם לביצוע פרויקט בהתאם לתמ"א 38, במסגרתו, התחייבה החברה להרוס את הבניין ולהקים בניין חדש הכולל 45 דירות.
החברה התחייבה כי לדיירים הקיימים יוקצו דירות חדשות הכוללות תוספת שטח של בין 10-12 מ"ר, ממ"ד, מרפסת, מחסן וחניה צמודה. נוסף על כך נקבע כי לבעלי הדירות ישולמו הוצאות הובלה ודמי שכירות בגין תקופת העבודות.
הדיירת בקומה השלישית והאחרונה בבניין סירבה לחתום על ההסכם וב-2019 הגישו נגדה יתר הדיירים תביעה בפני המפקחת.
המתנגדת טענה בין היתר כי במסגרת ההסכם ניתנו תמורות עודפות לבעלי שלוש דירות וכן לדייר שבבעלותו שתי דירות, באחת מהן הוא מפעיל - בלא היתר לשימוש חורג כדין - מרפאת שיניים.
עוד נטען כי התמורה שהיא צפויה לקבל נמוכה באופן יחסי מהתמורות לבעלי הדירות האחרות, בין היתר, לאור הפחתה במספר כיווני אוויר, לאור תכנון הכניסה לאגף בו תהיה דירתה וכן הואיל ודירתה כיום היא דירה משופצת, המצויה בקומה גבוהה וסובלת מפחות רעשים ואשר שוויה רב מזה שהובא לידי ביטוי.
המפקחת קיבלה את התביעה והורתה למתנגדת לחתום על ההסכם. באשר למרפאת השיניים המפקחת מצאה כסבירה את התמורה העודפת אשר ניתנה לבעל המרפאה, שכוללת בין היתר תשלום של 550,000 שקל ותוספת שטח בדירה החדשה.
ביחס לשלוש הדירות האחרות קבעה המפקחת כי כתוצאה מאילוצי תכנון הן קופחו בדבר מה (כגון דירה בקומה נמוכה יותר, או דירה בעלת כיווני אוויר טובים פחות, או דירה בגודל קטן יותר) ומנגד זוכו בדבר מה אחר.
בכל הנוגע למאפיינים המיוחדים בהקשר לדירתה, ציינה המפקחת כי סטנדרט הדירה אינו בעל מאפיינים שונים משמעותית מהסטנדרט של דירות אחרות בבניין.
במסגרת הערעור טענה המתנגדת בין היתר כי היה מקום למנות מומחה מטעם המפקחת שיכריע בשאלת התמורה העודפת. לדבריה, "מדובר בפרויקט מורכב, בו נעשו במחשכים הסכמים פרטניים בין היזם לבין חלק מהדיירים".
לא נפל פגם
השופטת לימור ביבי מבית המשפט המחוזי בתל אביב דחתה את הערעור.
היא ציינה שכידוע, אפליה היא נקיטת יחס שונה אל שווים. משכך, על מנת שתתקבל טענת אפליה על הטוען לאפליה להראות כי הוא שווה לקבוצת ההשוואה ולמרות זאת ננקט כלפיו יחס שונה.
במקרה זה, קבעה שופטת, לא מדובר בשווים אלא בשונים, באופן שהצדיק את השונות בתמורות.
עוד קבעה השופטת כי אין לקבל את טענות המערערת שהיא זכאית לתמורה נוספת לאור שוויה המיוחד של דירתה. זאת, שעה שהדירה שופצה לפני 13 שנה והסטנדרטים שלה אינם מיוחדים יחסית לסטנדרט הדירות האחרות בבניין.
המערערת חויבה בהוצאות בסך של 7,500 ש"ח.
ב"כ המערערת: עו"ד דוד זיסו, עו"ד נוי זיסו
ב"כ המשיבים: עו"ד גיא פרבמן ועו"ד יסמין אזולאי
עו"ד ארז הימן עוסק/ת ב- תמ"א 38
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.