השופט שלמה פרידלנדר קיבל לאחרונה תביעה שהגישה אישה שנפצעה ב-2008 כשנפלה מאופנוע ים וסילון המנוע גרם לה קרעים גדולים בפרינאום, ברקטום ובווגינה ושבר בעצם הזנב. ניתוחים רבים שיפרו את מצבה אך היא נותרה עם נכות ואי שליטה חלקית בסוגרים. השופט קבע כי התאונה הקשה לא הייתה מתרחשת לו המדינה, כאחראית לבטיחות השיט, הייתה מתייחסת לסיכון שנקבע במפורש בהוראות היצרן ומסדירה את הנושא. בפסק הדין נקבע כי אחריות המדינה עומדת על 40% והיתר מוטל על המשיט, היצרן והיבואן שכבר פיצו את התובעת בהסדר גישור.
התובעת סיפרה שבספטמבר 2008 רכבה כנוסעת על אופנוע ים. בשלב מסוים, בשל פניות חדות שביצע המשיט, היא נפלה למים וסילון המים העוצמתי שניתז מהמנוע פצע אותה קשות.
התביעה הוגשה נגד המדינה (רשות הספנות והנמלים) בגין אחריותה לאסדרה (רגולציה) של בטיחות השיט ונגד המשיט, היצרן והיבואן של אופנוע הים. בהסדר גישור שילמו האחרונים פיצוי לתובעת והתביעה המשיכה להתברר מול המדינה.
לטענת התובעת, בעלי התפקידים הרלבנטיים ברשות הספנות היו צריכים לעמוד על הסיכון הנשקף לנוסעים באופנוע ים מזרם המים החזק של המנוע ולקבוע נהלים בנושא.
המדינה טענה כי הוראות הבטיחות של היצרן, המחייבות לבוש מגן נוכח הסיכון לפציעות כמו זו של התובעת, לא הוגשו לה בהליך רישוי היבוא של האופנוע.
לטענתה, לפני שהצטבר בידי המדינה מידע על תאונות דומות, ובכללן התאונה של התובעת, במחצית השנייה של שנת 2008 – היא לא הייתה מודעת לסיכון הגלום בסילון.
רק בעקבות מקבץ תאונות כמו זו של התובעת והתובנה שצמחה למדינה מהן שופרה ההדרכה למשיטים שלא לנהוג בפראות והוטל חיוב בלבוש מגן.
שרשרת מחדלים
השופט שלמה פרידלנדר מבית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע בפסק דין מקיף כי רשות הספנות כשלה בשרשרת של מחדלים רשלניים חמורים.
הוא ציין בין היתר כי מספר חודשים לפני התאונה הגיעו לרשות הספנות דיווחים על ארבעה מקרים בהם נפצעו נשים פציעות פנימיות כשנפלו מאופנועי ים אך היא לא ערכה חקירה מקיפה של התאונות והגורם להן כנדרש.
בנוסף, בהליך רישוי היבוא של האופנוע בעלי התפקידים ברשות לא דרשו מיוזמתם לעיין בהוראות הבטיחות של הכלי ומדובר בהתנהלות בלתי נתפסת.
עוד ציין השופט כי גם ללא הוראות הבטיחות, כל אדם סביר, ובוודאי מי שעיסוקו בבטיחות השיט, צריך להבין כי אם ניתז ממנוע של אופנוע-ים סילון מים, שהוא בעל עצמה מספקת להשטת אופנוע-ים במהירות גבוהה למדי, עלול לגרום נזק גוף.
השופט קבע שעובדי הרשות כשלו בכך שלא זיהו את הסיכון המובנה בסילון ולא התייחסו לסיכונים באופן יזום אלא רק לאחר שהתממשו במספר תאונות. הוא הדגיש בהקשר זה כי לא היה צריך להמתין לארבע תאונות כדי להשתכנע בצורך למנוע את התאונה החמישית.
רק בחודש דצמבר 2008 (כ-3 חודשים לאחר התאונה הנדונה), הגיעה הרשות למסקנה כי יש לחייב את הנוסעים באופנוע-ים בלבוש מגן עבה, לצורך הגנה מפני הסילון, במקרה של נפילה למים. זאת, כשתובנה זו מפורשת באופן ברור בהוראות היצרן, בפרק הראשון במדריך שהוקדש לבטיחות, בליווי ציור שאינו משתמע לשני פנים.
המדינה חויבה לפצות את התובעת ב-400,000 שקל בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד שישולמו בנפרד לאחר שהתובעת תגיש פירוט בנושא.
ב״כ התובע: עו"ד אבי זוהר
ב״כ הנתבעת: עו"ד ערן סירוטה ועו"ד ריקי חדד לנקרי מפמ"ד (אזרחי)
עו"ד אלכסיי קובלנקו עוסק/ת ב- נזיקין
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל