ערב אחד גילו ארבעה תושבי קריית ביאליק כי הוצבו מול בתיהם פנסים מסנוורים שלא אפשרו להם לנהל אורח חיים תקין. תחינותיהם לקבלת סיוע מהעירייה נפלו על אזניים ערלות, והפתרון הגיע רק אחרי שהגישו נגדה תביעה. השופט אהרון שדה מבית משפט השלום בחיפה לא הצליח להבין מדוע היה צריך לטרטר את התושבים במשך 3 שנים מבלי להושיט להם יד, וחייב את העירייה בפיצויים סמליים על עגמת נפש ובכיסוי מלוא הוצאות המשפט של התובעים.
ארבעה דיירים המתגוררים בשדרות ירושלים בקרית ביאליק התלוננו לפני כ-3 שנים בפני העירייה על עמודי תאורה שהוצבו בקרבת ביתם כחלק מעבודות התשתית של המטרונית, ומאירים את בתיהם באור חזק ובלתי סביר הפוגע משמעותית באיכות החיים שלהם.
לאחר שיחות רבות עם העירייה, כולל עם ראש העיר, גובש פתרון לשינוי מערך התאורה אך אף אחד לא טרח ליישם אותו.
לבסוף נאלצו הארבעה להגיש תביעה להסרת המטרד, במהלכה הסתבר כי העבודות לא בוצעו בניגוד לתקן, ולמעשה לא נפל בהן פגם. אלא שהמהנדס שמונה מטעם בית המשפט ציין בחוות דעתו שבהחלט אפשר לסייע לתובעים בפעולות פשוטות כמו שינוי זוויות הפנסים והחלשת הנורות – שאכן היו בעוצמה גבוהה מהרגיל.
בסיכומו של עניין רק במהלך המשפט ניאותו העירייה והקבלנית "יפה נוף", שהתקינה את מערך התאורה, לסייע לתובעים.
שום פעולה מעשית
פסק הדין שניתן לאחרונה עסק אם כך בשאלת הוצאות המשפט, ובמסגרתו דן השופט שדה בסוגיה העקרונית של חובת העירייה לסייע לתושביה.
אחת הטענות המיתממות והמקוממות שהעלתה העירייה הייתה כי את הפתרון שגובש בזמנו הייתה אמורה ליישם הקבלנית – שהרי היא לא יכולה לבצע את העבודה במקומה.
בהקשר זה השופט הבהיר כי "התושב נמצא מול הרשות המקומית בתחומה הוא מתגורר, הוא חב כלפיה וזכאי לקבל את השירותים מולה. אם הרשות קשורה עם קבלנים או גורמים אחרים, אין הדבר גורע מאחריותה לקבל את תלונת התושב ולטפל בה ואם צריך, מול אותו קבלן, ספק או גורם אחר".
"למה היה צריך לטרטר את התובעים במשך שנים, לגרום להם לכתוב, לבקש ולהתחנן ואז להגיע לפגישות מבלי לעשות או לקדם דבר את כאשר אפשר היה לעשות משהו לקראתם?", תהה בהמשך.
השופט הבהיר כי הוא מודע לעומס המוטל על העיריות, ובכל זאת, עליהן להיות קשובות ככל האפשר לתלונות התושבים ולנסות למצוא עבורם את הפתרון הטוב ביותר האפשרי בנסיבות.
השופט שדה אף הוסיף כי לו העירייה הייתה עושה את הפעולות הדרושות מול הקבלנית בזמנו הוא לא היה מהסס לדחות את התביעה עוד בשלב מוקדם. "אלא שמעבר לפגישות עקרות ולתכתובות שלא הניבו דבר, הנתבעת לא נקטה בשום פעולה מעשית, רצינית כדי להשיג תוצאה אחרת".
לפיכך, השופט חייב את העירייה לשלם לכל אחד מהתובעים פיצויים של 2,000 שקל על עגמת נפש ובזבוז זמן (בסך הכל 8,000 שקל) בצירוף כ-20 אלף שקל עבור הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.
שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
עו"ד כנרת שמיר מסיקה עוסק/ת ב- נזיקין
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל