בית משפט השלום בנצרת קיבל לאחרונה תביעה לפיצויים של עובד עם מוגבלות שכלית שנפגע במהלך עבודתו במכבסה ונותר עם נכויות. בזמן שניסה לבצע שקילה של כלוב כביסה, דלת הכלוב השתחררה והתובע נחבט בראשו. הוא טען שהמכבסה התרשלה בכך שנתנה לו לשאת כלובי כביסה כבדים. הנתבעת הכחישה את נסיבות התאונה, אך השופטת אפרת רבהון קיבלה את גרסת התובע. היא קבעה שהמכבסה התרשלה בכך שלא צפתה מראש את הסיכון ולא נערכה כדי למנוע אותו, וציינה כי חובתו של המעסיק לשמור על בטיחותם ושלומם של העובדים מתחדדת כשמדובר באנשים עם מוגבלות שכלית.
התובע (37) נולד עם פיגור שכלי גבולי ולקות שמיעה. בעידוד וטיפול מסור של הוריו הוא השלים בגרות, הוציא רישיון נהיגה, ואף עבר קורס הכשרה מקצועית מטעם הביטוח הלאומי. בסיוע עמותה הפועלת למען שילוב אנשים עם מוגבלויות בעבודה הוא החל לעבוד ב-2010 ב"מכבסת בית העמק לבנון", וניהל חיים עצמאיים למדי.
בתביעה שהגיש נגד המכבסה הוא טען כי בשנת 2014 נפגע במהלך העבודה כאשר התבקש לשנע כלוב כביסה כבד לשקילה. כשניסה להעלות את הכלוב על המשקל, דלת הכלוב מברזל השתחררה ופגעה בראשו ובעורפו.
כתוצאה מהפגיעה נגרמה לו פגיעה בגולגולת וממועד התאונה ועד היום לא שב התובע לעבודה בשל פגיעה בתפקודו הפיזי, הנוירולוגי והנפשי. התאונה הוכרה על ידי ביטוח לאומי כתאונת עבודה ונקבעה לו נכות צמיתה בשיעור 77%.
המכבסה חלקה על נסיבות התאונה וטענה שהתובע ניגש לקבל טיפול רפואי רק כעבור 11 ימים ממועד התאונה הנטען. לשיטתה, אם ימצא שקיימת אחריות מצדה, יש ליחס לתובע אשם תורם מכריע, שכן אם היה סוגר את דלת הכלוב כנדרש היא לא הייתה משתחררת ופוגעת בו.
הצדדים הגישו חוות דעת רפואיות לעניין נכותו ועקב הפערים בניהן מונו מומחים מטעם בית המשפט שקבעו נכות משוקללת בשיעור 59.68% בתחומי האורולוגיה, נוירולוגיה ופסיכיאטריה.
חובת זהירות מוגברת
השופטת רבהון קיבלה את התביעה. היא שוכנעה כי עקב המוגבלות הקוגניטיבית שלו התובע לא העריך את חומרת הפגיעה, ולמרות שלא חש בטוב המשיך לעבוד ופנה לטיפול רפואי רק בחלוף מספר ימים. השופטת ציינה כי גרסת התובע מהימנה, מתיישבת עם מבנה כלוב הכביסה והראיות, והנתבעת לא הציגה גרסה חלופית להתרחשות התאונה ותוצאותיה.
השופטת קבעה כי הנתבעת כמעסיקה התרשלה כאשר נתנה לתובע לסחוב כלובי כביסה כבדים מברזל, שלא במסגרת הגדרת תפקידו וללא פיקוח והדרכה כיצד עליו לעשות זאת.
השופטת הוסיפה שכאשר מדובר בהעסקת עובדים עם מוגבלות שכלית, לצד המחויבות החברתית והמוסרית ישנו סטנדרט זהירות מחמיר שכן עובדים אלו פגיעים יותר מעובדים אחרים, ואין מקום לייחס במקרה זה אשם תורם לתובע.
השופטת קיבלה את חוות הדעת המומחים מטעם בית המשפט וקבעה את נכותו הרפואית בשיעור 59.68%. את נכותו התפקודית העמידה בשיעור 75% כיוון שהתרשמה שמאז התאונה חייו השתנו, הוא אינו עובד כלל ונתון במצב נפשי קשה.
בגין הפסדי השתכרות לעבר ועתיד, הפסדי פנסיה, כאב וסבל, עזרה צד ג' והוצאות ובניכוי תגמולי ביטוח לאומי נקבע לתובע פיצוי בסכום כולל של 1,138,000 שקל, בתוספת הוצאות ו-23.4% שכ"ט עו"ד.
ב"כ התובע: עו"ד קוזניצקי ועו"ד פ' אור
ב"כ הנתבעת: הוד סוקול
עו"ד עבד עודה עוסק/ת ב- נזיקין
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.