מדיניות רשות המיסים מטביעה את ענף השיט בישראל

ענף השיט צובר תאוצה בשנים האחרונות בארץ. כלי שיט המונעים על ידי מפרשים או מנוע הפכו לעולם תרבותי שלם הכולל מועדוני חברים, בתי ספר וקהילות, שיחות סלון, נסיעות משותפות לתערוכות יאכטות והפלגות של חברים ומשפחות בארץ ובחו"ל.

בניגוד לתדמית שלפיה העיסוק בשיט שמור לעשירים בלבד, יש בארץ מאות אזרחים מהשורה שמחזיקים ברישיון שיט (סקיפרים) ויוצרים תרבות פנאי סביב הים.

לנוכח העובדה שמדובר בענף שהולך ומתפתח רבים מההיבטים המשפטיים שקשורים בו לא הוסדרו עדיין על ידי המחוקק, ובכלל זה, תחום המיסוי על ייבוא כלי שיט.

רשות המיסים ניצלה חוסר סדר זה וקבעה רפורמה חדשה שלפיה כלי שיט הוא ״טובין״ שעל ייבואו לארץ יש לשלם מיסי ייבוא בדמות מע״מ ומס קנייה. בפועל, על בעלי כלי השיט לשלם 34% משווי ערך כלי השיט (מס קניה 15% ומע"מ 17%).

תביעה ייצוגית

בעתירה לבג״צ נטען כי כלי שיט הוא נכס מיוחד בעל תכונות שאינן אופייניות לטובין רגילים. כך למשל, כשרותו של כלי שיט בדין ישראלי מוכרת במסגרת הליך ייחודי של תביעה בבית המשפט לענייני ימאות (הוא בית המשפט המחוזי בחיפה, בהתאם לחוק בית המשפט לימאות). זאת, ככלי דיוני שמטרתו לאכוף על בעלי כלי השיט להתייצב למשפט ולקיים חבות כלשהי, באופן שבו ניתן יהיה להיפרע ישירות מכלי השיט אם בעליו לא יכבדו חבות המוטלת עליהם.

לחילופין נטען כי גם אם יש לראות בכלי שיט כ״טובין״, שיעורו על פי חוק המע"מ הוא אפס. חוק המע"מ קובע שטובין שאינו מיובא לצמיתות ומוסדר אמנה בינלאומית, שיעורו הוא אפס אחוז. כלי שיט עונה על הגדרות אלו שכן הוא שט בים הפתוח בהתאם לאמנה בינלאומית שישראל מחויבת לה ואינו ״מיובא לצמיתות״ אלא נודד ממרינה למרינה.

בנוסף, אין עיגון חוקי במדינת ישראל לקביעה כי כלי שיט הוא ״טובין שיובא לישראל״ ורשות המיסים אינה מוסמכת לגבות את מיסי הייבוא ללא כל התראה מוקדמת. זאת, הן ביחס לכלי שיט ישראלים וזרים העוגנים במרינות בארץ שנים רבות, והן ביחס לכלי שיט של חברות זרות ותיירים המגיעים לביקור קצר.

מדיניות הרשות פוגעת בזכות יסוד חוקתית של בעלי כלי השיט ישראלים ותיירים כאחד וגורמת לפגיעה בענף השיט ובתיירות הימית בישראל. כמו כן, בהיעדר הוראת חוק מפורשת שתקבע כיצד לעכב יציאת כלי שיט וכיצד למסות את כלי השיט כטובין שיובא לישראל, מדיניות רשות המיסים גורמת לבעלי כלי שיט להיות הלכה למעשה ״אסירים״ של המכס.

כלי שיט הרוצים לצאת מהארץ בתקופת ההפלגות מעוכבים עד שבעליהם יציגו ערבות בנקאית בגובה חוב המס יפקידו תשלום במזומן. ללא תשלום הם גם חשופים לסנקציות כמו עיקול חשבון הבנק או הרכב שלהם. כל זאת, בניגוד להלכי גבייה להם כפופה רשות המיסים על פי פקודת המכס (גביה).

אין בסיס חוקי למדיניות

בהתנהלות רשות המיסים יש מידת מה של עצימת עיניים. הרשות מתבצרת בעמדתה וטוענת כי היא פועלת על פי חוק. עם זאת, בעוד בהליכים המשפטיים המנוהלים נגדה היא לא הציגה ולו ראשית ראיה או בסיס חוקי למדיניות האכיפה בה היא פועלת ובכך ממשיכה להתעשר שלא כדין על חשבון בעלי כלי השיט.

זאת ועוד, דרישת רשות המיסים מבעלי כלי השיט לשלם מיסי יבוא או להפקיד ערבות בנקאית טרם יציאת כלי השיט מישראל עומדת בניגוד להחלטות שיפוטיות. במסגרת תביעה שהגישו מספר בעלי כלי שיט בבית משפט השלום באשקלון בה הם ביקשו את עיכוב הליכי הגבייה נגדם, נקבע על ידי השופט עידו כפכפי כי קיים קושי בעמדת רשות המיסים והוא הטיל ספק בכך שמדיניות הרשות עומדת בחזקת התקינות המנהלית.

לסיכום

החבות במיסים עקיפים (מע"מ ומס קניה) בגין ייבוא כלי השיט כטובין לישראל, אינה קבועה בחקיקת המס ואינה מקנה לרשות המיסים לפעול למימוש חובות מס המוטלים על בעלי כלי שיט בגין ייבואם לארץ. עד שהמאבק בבית משפט לא יסתיים רשות המיסים ממשיכה להפגין בריונות כלפי בעלי כלי השיט תוך הצהרה כי היא פועלת כדין.

עורכת דין ורד כהן עוסקת במשפט ימי

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה

המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל