בצוואה שהשאירה אחריה הורישה אם לשתיים את דירתה לנכדותיה מבת אחת והעניקה לבתה השנייה, שמאובחנת עם פיגור קל, זכות מגורים לכל ימי חייה. האם הבת הייתה רשאית להשכיר אותה מאחר שעברה לגור בהוסטל? זו השאלה שנדונה בבית המשפט למשפחה באשדוד במסגרת תביעה שהגישו האחיות נגד דודתן. בפסק הדין שהוציאה לאחרונה השופטת עפרה גיא היא שוכנעה שהמנוחה רצתה לדאוג לבתה למשך כל חייה ולאפשר לה להשתמש בדירה כרצונה.

המנוחה גרה בדירה עם בתה הנכה עד 2016, אז עברה הבת להוסטל. ב-2017 המנוחה נפטרה והשאירה אחריה צוואה שבה הורישה את דירתה לשתי נכדותיה מבתה האחרת אבל הורתה להן לאפשר לדודתן להמשיך לגור בדירה ולהשתמש בה כל ימי חייה.

לאחר מותה, הבת, שכאמור מתגוררת בהוסטל, השכירה את הדירה לדייר. פעולה זו לא מצאה חן בעיניי אחייניותיה, ולפני כשנתיים הן הגישו נגדה תביעה, במסגרתה דרשו שתחזור להתגורר בדירה או שתאפשר להן להשתמש בה לצרכיהן ותעביר להן את כל דמי השכירות שגבתה מהדייר. בנוסף, הן תבעו ממנה החזר של 10,000 שקלים ששילמו כדי לסלק עיקול שרבץ על הדירה.

הבנות טענו כי דודתן לא הייתה רשאית להשכיר את הדירה לאחרים והזכות שקיבלה בצוואה הוגבלה למגורים בלבד. מטעם הדודה נטען, לעומת זאת, כי אמה העבירה לה את הזכות להשתמש בדירה ללא הפרעה או הגבלה, ועל כן היא רשאית להשכיר את הדירה ולקבל כך הכנסה חודשית שתעזור לה להתקיים.

נטען כי המטרה של המנוחה הייתה לדאוג לבתה והיא לא כתבה בצוואה שעליה להשיב את הדירה לנכדות אם לא תגור בה. עוד נטען כי האחייניות מנסות למכור את הדירה ולהשאיר את דודתן ללא ביטחון כלכלי – וזה נוגד את הרצון של אמה. כן נטען כי מאחר שהאחייניות קיבלו את הבעלות בדירה גם החובות שרבצו עליה שייכים להן.

עניין של צדק

השופטת עפרה גיא קבעה כי הנתבעת קיבלה מאמה רשות מגורים שאי אפשר לבטל כל עוד היא חיה. מנוסח הצוואה ומכלל הנסיבות עולה כי המטרה של האם הייתה לדאוג לבתה על רקע המצב הרפואי והכלכלי שלה. השופטת הדגישה בהקשר הזה כי בצוואה נכתב מפורשות שהנתבעת רשאית להשתמש בדירה ללא מפריע וללא הגבלה ואסור לפנות אותה משם.

לאור דברים אלה, השופטת שוכנעה כי "המנוחה לא התכוונה לצמצם את זכות הנתבעת אך לעניין מגורים בפועל" אלא אפשרה לה זכות בחירה עצמאית אם להתגורר בדירה או לעשות בה שימוש אחר, למעט מכירתה.

השופטת הוסיפה וקבעה כי התוצאה הזו נכונה גם משיקולי הגינות וצדק, שהרי שלילת זכות השכירות תוביל לכך שהדירה תעמוד ריקה ותצבור חובות. זאת, משום שזכות הבעלות של התובעות לא ניתנת למימוש כל עוד הנתבעת חיה –  כך שהן לא יכולות למכור או להשכיר אותה בעצמן.

בהמשך, השופטת קבעה כי התובעות לא זכאיות להחזר עבור כיסוי החובות, שכן יחד עם זכות הבעלות בדירה הן ירשו גם את החובות שנצברו כשאמן הייתה בחיים.

לפיכך, התביעה נדחתה והתובעות חויבו לשלם לנתבעת הוצאות ושכר טרחת עו"ד של 15,000 שקלים.

ב"כ התובעות: חיים גמליאל, עורך דין צוואות

ב"כ הנתבעת: עו"ד צביקה מועלם

עו"ד תיאודור שוורצברג עוסק/ת ב- ירושות וצוואות
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.