בית משפט השלום בפתח תקווה קיבל לאחרונה תביעה כספית שהגיש צלם מקצועי נגד חברה לריהוט ולעיצוב הבית, בעילה של הפרת זכויות יוצרים. הצלם טען כי החברה עשתה שימוש מסחרי ב-13 תמונות שצילם עבור חברה אחרת, בדרך של העלאת התמונות לדף העסקי שלה בפייסבוק ללא רשות. השופטת זהבית אלדר דחתה את טענת החברה כי לא ידעה שהתמונות מוגנות בזכויות יוצרים וחייבה אותה לפצות את התובע בעשרות אלפי שקלים.
התובע כאמור עוסק בצילום מקצועי בין היתר עבור בעלי נכסים, אדריכלים ומעצבי פנים. בתביעה שהגיש לבית המשפט בדצמבר 2020 הוא טען שלמרות העדר היכרות כלשהי או שיתוף פעולה עסקי בינו לבין הנתבעת, האחרונה פרסמה בדף הפייסבוק העסקי שלה תמונות שצולמו על ידו ללא רשותו או הסכמתו, ומבלי לרשום קרדיט.
התובע הסביר כי מדובר בתמונות אותן הוא צילם עבור חברה אחרת במסגרת פרויקט צילום. לדבריו, החברה המזמינה רכשה ממנו את זכויות השימוש בתמונות, אך הבעלות עליהן נותרה שלו.
לטענת התובע התנהלות הנתבעת מהווה הפרה של זכויות היוצרים שלו בתמונות ומזכה אותו בפיצוי ללא הוכחת נזק.
הנתבעת טענה להגנתה כי התמונות פורסמו בפייסבוק שלה על רקע עבודה שביצעה לטובת החברה המזמינה. לטענתה היא קיבלה את התמונות נשוא התביעה מאותה חברה ללא אזכור שמו של התובע ולא ידעה שהן מוגנות בזכויות יוצרים.
לדבריה, רק לאחר שהתובע פנה אליה במכתב התראה ביוני 2020 נודע לה שהתמונות מוגנות, והיא פעלה להסירן באופן מיידי. הנתבעת הוסיפה כי לא ידעה ולא יכלה לדעת על זכות שקיימת לתובע או לאדם אחר בתמונות, ויש להחשיבה כ"משתמש תמים" הפטור מאחריות.
בורות אינה תמימות
אבל השופטת אלדר דחתה את הטענה. לדבריה גרסתו של נציג הנתבעת מלמדת כי עניין זכויות יוצרים בתמונות הינו בתחום ידיעתה הברורה של הנתבעת. כך למשל, אותו נציג העיד כי הוא יודע מתוקף תפקידו "שחייב להיות הסכם מסודר עם צלם". השופטת כתבה שלתצהירו צורפו העתקי הסכמים עם צלמים אחרים בהם נכתב מפורשות למי שייכות הזכויות בתמונות שצולמו.
בתוך כך השופטת ציינה שבהתאם לפסיקה הנטל להוכחת ההגנה של "מפר תמים" רובץ על הנתבעת. הפסיקה אליה הפנתה השופטת מדגישה, בין היתר, שיצירות אינן נעשות מעצמן וכי נתבע שנמנע מביצוע בדיקה בנוגע לזכויות היוצרים ביצירה לא יוכל ליהנות מהגנת החוק. הפסיקה אף מחדדת כי "בורות אינה שקולה לתמימות ואינה פוטרת מחבות", כך שטענה בנוגע להפרה תמימה נדיר שתתקבל.
יישום הדברים מוביל למסקנה שהנתבעת איננה מפר תמים. לדברי השופטת מדובר בחברה מסחרית רצינית ולכן הימנעותה מלברר אודות זהות בעלי הזכויות בתמונות נשוא התביעה אינה מתקבלת.
השופטת הוסיפה שהנתבעת גם לא הוכיחה שקיבלה אישור מהחברה המזמינה לעשות שימוש בתמונות. הנתבעת לא זימנה לעדות נציגים מאותה חברה והשופטת קבעה כי יש לזקוף זאת לחובתה. גם אם הטענה הייתה מוכחת, הסבירה השופטת, עדיין היה על הנתבעת להוכיח שהבעלות בתמונות הועברה מהתובע אל החברה המזמינה.
בהקשר לכך הדגישה השופטת כי עצם פרסום תמונות התובע באתר החברה המזמינה אינו מעיד על בעלותה בהן.
לפיכך היא קבעה שעל הנתבעת לשלם לתובע 65,000 כפיצוי על הפרת זכויות היוצרים שלו בתמונות, בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 11,117 שקל.
באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד עינב זוסים עוסק/ת ב- קניין רוחני
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.