בין השנים 2014-2016 העביר אדם לחשבון העסק של אחיו ושותפו 474,000 שקל. בנוסף הוא חתם כערב להלוואה שנטלו השניים ונאלץ לפרוע אותה במקומם. כשקיבל חזרה רק כ-50,000 שקל מהסכום הגיש נגדם תביעה. הנתבעים ניסו להטיל את האחריות זה על זה אך בית המשפט פסק שעל שניהם להחזיר את החוב. ערעור שהגיש אחד השותפים נדחה לאחרונה.
התובע, שיוצג על ידי עו"ד שרה כהן טראב ועו"ד נחמיה אסף, הגיש את התביעה נגד אחיו ונגד שותף עסקי לשעבר של האח. השותף עבד בחנות חומרי בניין וב-2011 הוצע לו לרכוש את העסק מבעליו. בהעדר יכולת מימון הוא פנה בהצעת שותפות לאחיו של התובע והאחרון השקיע סכום נכבד.
במהלך 2014-2016 פנה האח לתובע וביקש שיסייע. התובע העביר במועדים שונים כספים לחשבון הבנק של העסק. בנוסף חתם התובע כערב להלוואה אותה לקחו הנתבעים מבנק אוצר החייל, הלוואה שבסופו של דבר הוא נאלץ לפרוע במקומם.
השותף, שיוצג על ידי עו"ד עו"ד שלמה אביטן, טען כי הסכומים שהתובע העביר היו בגדר השקעה שירדה לטמיון ולא הלוואה, וכי הוא לא היה מודע כלל להעברת הכספים לחשבונו ולמה שנעשה איתם. לגרסתו, האח, שותפו, ניהל את הכספים באופן בלעדי, השתמש בכרטיס האשראי לצרכיו הפרטיים ולמעשה רימה אותו.
התובע טען כי הלווה את הכספים לחשבון העסק והוחזר לו חלק קטן מהם. לדבריו, השותף הוא הגורם להפסדים הכספיים שנגרמו ראשית לאחיו, ואחר כך לו עצמו בעקבות ההלוואות שנתן ולא הוחזרו.
מלווה, לא משקיע
בית משפט השלום בירושלים קיבל את התביעה. בפסק הדין נדחתה טענת השותף כי התובע השקיע כספים בעסק ולכן אינו זכאי להחזר. בין היתר נכתב שהשותף הודה בחקירתו כי הוא יודע שהייתה הלוואה כשהעסק היה חדש.
עוד נקבע שהתובע הוכיח באסמכתאות מהבנק כי העביר לחשבון הנתבעים סך כולל של 474,000 שקל. בהתאם להחזרים שבוצעו לחשבון התובע וראיות נוספות נקבע שיש לקזז מסכומי ההלוואות סך של 50,262 שקל ששולמו לתובע כך שיתרת החוב עומדת של 423,738 שקל. לסכום זה נפסק שיש להוסיף 72,000 ששילם התובע כערב.
בית המשפט גם קבע שהנתבעים כשותפים שניהלו עסק יחד חייבים בסכום החוב יחד ולחוד.
השותף לא השלים עם פסק הדין והגיש ערעור. הוא טען בין היתר כי לא הוצג הסכם הלוואה בכתב בניגוד לחוק אשראי הוגן. בנוסף הוא העלה טענות לעניין שיעור ההלוואות שנקבע על ידי בית המשפט וטען שהתובע לא הוכיח שאלה לא נפרעו.
השופטים עודד שחם, אברהם רובין ונמרוד פלקס מבית המשפט המחוזי בירושלים דחו את הערעור ללא צורך בתשובה. הם הבהירו שאין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים, והערעור אינו מצביע על טעמים חריגים שיצדיקו סטייה מהלכה מושרשת זו.
לעניין היעדר הסכם בכתב כתבו השופטים שהמערער לא העלה טענה זו בכתב הגנתו. הם הוסיפו שעצם תחולת חוק אשראי הוגן מסויגת מקום בו מדובר במי שנתן הלוואה שלא כדרך עיסוקו.
באשר לשיעור ההלוואות הבהירו השופטים שקביעות בית המשפט התבססו על ראיות בכתב מזמן אמת - דפי החשבון. עוד הם הבהירו כי הנטל על המערער להוכיח פירעון, מלא או חלקי, של הסכומים שהולוו.
לא נפסקו הוצאות.
ב"כ התובע: עו"ד שרה כהן טראב, עו"ד נחמיה אסף ואח'
ב"כ השותף: עו"ד שלמה אביטן
ב"כ האח: עו"ד עמוס טיבי
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.