השופט יחיאל כשר דחה לאחרונה בקשת רשות ערעור שהגישו בעלי דירה בבניין בבת ים המתנגדים לביצוע פרויקט תמ״א מסוג הריסה ובנייה מחדש. המתנגדים טענו כי ההסכם גורע משטח דירתם כך שאין בסיס לאשרו. המפקח על המקרקעין ובית המשפט המחוזי קבעו שהם לא הוכיחו את הטענה. השופט כשר לא מצא לנכון להתערב בקביעה עובדתית זו והוסיף שגם לא נגרם עיוות דין.
ביולי 2016 חתמו כלל דיירי הבניין, למעט המתנגדים, על הסכם עם חברה לביצוע עבודות הריסה והקמה מחדש של הבניין בהתאם לתמ״א 38. על פי ההסכם, במקום הבניין הקים ייבנה בניין חדש בן 14 קומות שיכלול חזית מסחרית ובית כנסת בקומת הקרקע.
בשל סירוב המתנגדים להתקשר בהסכם הגישו נגדם יתר בעלי הדירות תביעה למפקח על המקרקעין. הם טענו כי הסירוב נובע מטעמים לא ענייניים, וכי הוא מעמיד את בעלי הדירות בסיכון פלילי וכספי לאור מצבו הרעוע של הבניין.
מנגד טענו המתנגדים, בין היתר, כי שטח הדירה שהם צפויים לקבל על פי ההסכם קטן משטח דירתם הנוכחית. הם הוסיפו כי הדבר נובע מכך שחלוקת השטחים בהסכם מתבססת על רישום השטחים בנסח הטאבו, בעוד שרישום זה אינו משקף את שטח הדירות בפועל (מאחר שאינו כולל שטחים מסוימים כמו מרפסות סגורות).
המפקח קיבל את התביעה וקבע שהמתנגדים לא הוכיחו את טענותיהם לעניין הפער בין שטח דירתם בפועל לבין שטח הדירה שנלקח בחשבון בהסכם. המפקח מתח ביקורת על כך שהמתנגדים לא טרחו לצרף את חשבון הארנונה לתיק המוצגים שהגישו ואף לא חוות דעת מודד. בנסיבות אלה הוציא המפקח צו עשה המורה למתנגדים לחתום על ההסכם.
המתנגדים לא השלימו עם התוצאה והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי, בו שבו וטענו כי אין מקום לאכוף את ההסכם בשל הגריעה משטח דירתם.
המחוזי דחה את הערעור וקבע שגם לגישתו המתנגדים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם מאחר שלא צירפו את חשבון הארנונה ואת מפת המדידה לתיק המוצגים כנדרש, ומשום שלא הגישו תצהירי עדות ראשית.
על פסק דין זה הגישו המתנגדים בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.
הם טענו כי יש הצדקה לתת להם רשות ערעור ב״גלגול שלישי״ מכיוון שפסק הדין של המחוזי משנה הלכות קיימות. לדבריהם, המקרה מעלה שאלה עקרונית בדבר סמכות המפקח לכפות הסכם תמ״א 38 כשההסכם מקנה לדייר הסרבן דירה קטנה מזו שהייתה בבעלותו. לחילופין הם טענו שיש לקבל את הבקשה על מנת למנוע עיוות דין.
הסוגיה לא התעוררה
השופט יחיאל כשר דחה את הבקשה. הוא ציין שקביעתו העובדתית של המפקח כי המתנגדים לא הוכיחו פגיעה קניינית בשטח דירתם בפועל אומצה על ידי בית המשפט המחוזי.
מכאן, שבניגוד לטענת המתנגדים, פסק הדין המחוזי אינו כולל קביעה עובדתית לפיה ההסכם גורע משטח דירתם. בנסיבות אלה הסוגיה העקרונית שלה טוענים המתנגדים לעניין אכיפת הסכם המכשיר גריעה משטח הדירה כלל לא התעוררה, ובוודאי שלא הוכרעה במסגרת פסק הדין המחוזי.
השופט גם לא מצא כי נגרם עיוות דין והבהיר כי המתנגדים מלינים למעשה על השלכות התנהלותם הדיונית הבלתי תקינה, ובנסיבות אלה אין להם להלין אלא על עצמם.
לא ניתן צו להוצאות.
להחלטה המלאה בתיק רע"א 6240/22
ב״כ המבקשים: עו"ד תמר בר זוהר
ב״כ המשיבים: לא צוין
עו"ד אירם גל עוסק/ת ב- תמ"א 38
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.