סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב,השופט שאול שוחטקיבל את עתירתו של גבר בן 36 נגד משרד הפנים ומשטרת ישראל, שהחליטו שלא לחדש את רישיונו לנשק, בטענה שהוא מסוכן לציבור. השופט לא השתכנע שקיים "סיכון ניכר" אצל העותר, ושם דגש על העובדה שכל פרנסתו תלויה ברישיון, בהיותו עובד בחברת אבטחה.

לפני כשנה ביטל משרד הפנים את רישיונו של העותר לכלי ירייה, על סמך המלצת המשטרה, לנוכח העובדה שהאיש נחקר בחשד לכך שסייע לחברו לקבל נשק מחברת האבטחה באופן פסול.

כעבור כשלושה חודשים נדחה ערר שהגיש על ההחלטה. הטעם העיקרי לדחיית הבקשה היה אותו תיק פלילי שנפתח נגד העותר ב-2017, בחשד לביצוע עבירת סיוע לקבלת דבר במרמה – תיק שבסופו של דבר נסגר בעילה של חוסר ראיות מספיקות.

בהודעתו של משרד הפנים נכתב כי העותר נחקר בגין חשד שהוא וחבר שלו הונו את חברת השמירה בה עובד העותר וכן את המשרד לביטחון פנים, במטרה להוציא רישיון נשק ארגוני לחבר.

המשרד סבר כי מעורבות העותר במעשה זה, תוך ניצול מעמדו ותפקידו בחברה, מגבירה את המסוכנות שלו בכל הקשור להחזקת רישיון לנשק – דבר שמטה את הכף לטובת האינטרס של שלום הציבור ולביטול רישיונו של העותר.

בעתירה שהגיש בבית המשפט טען העותר כי החלטת המשרד אינה סבירה. בין היתר, הוא טען כי העבירה שיוחסה לו אינה עבירת אלימות שיכולה לתייג אדם כמסוכן לציבור, מה גם שתיק החקירה נגדו נסגר, ואין לו כל עבר פלילי.

בנוסף הוא טען כי הדבר מקבל חשיבות יתרה כיוון שהוא נושא רישיון משנת 2006, וכל פרנסתו תלויה ברישיון זה.

פרקטיקה בעייתית

עו"ד אורן גלעדי (צילום: שרים כהן, פסקדין)
צילום: שרים כהן, פסקדין
לאחר עיון מעמיק בחומר הראיות שבתיק הסגור, השופט שוחט הגיע למסקנה שאין הצדקה לדחות את בקשתו של העותר, שהרישיון מהווה בשבילו מקור פרנסה יחיד מזה שנים רבות.

מבלי לפרט את כל הראיות והעדויות בתיק, השופט ציין כי המשטרה התבססה על העובדה שאותו חבר של העותר הוא אדם עשיר שאינו זקוק לעבוד בחברת אבטחה, ואף לא זומן לעבודה בחברה.

עם זאת, השופט הבהיר כי עוצמת הראיות – שכאמור לא ביססו הגשת כתב אישום – אינן מצביעות על "סיכון ניכר" אצל העותר, שפעל בהתאם לפרקטיקה שהיתה מקובלת בחברה, של קבלת עובדים כממלאי מקום, "סותמי חורים", כאשר הפנה את חברו למנהל מחסן הנשק.

בתוך כך השופט שוחט הצביע על פרקטיקה בעייתית בעיניו – מצד אחר על הרשות המנהלית להפעיל שיקול דעת עצמאי על סמך מכלול הנתונים, ולא להסתמך באופן עיוור על המלצות המשטרה. מצד שני, חוק מרשם הפלילי אוסר על העברת מידע חקירתי בתיקים שנסגרו, למעט רשימה של גופים המצונים בחוק, כאשר הממונה על ועדות ערר לפי חוק כלי ירייה אינו ברשימה.

כך נוצר מצב שבו או שהממונה מקבל מידע שאסור למשטרה להעביר לו או שהוא לא נחשף למידע, ואז בית המשפט הוא הראשון שנחשף ומפעיל שיקול דעת במקום הרשות. לכן השופט הבהיר שרצוי להוסיף את הממונה לרשימה שבחוק המרשם הפלילי.

משרד הפנים ומשטרת ישראל (המשיבים בהליך) חויבו לשלם לעותר הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקל.

ב"כ העותר: עו"ד יניב שגב

ב"כ המשיבים: עו"ד עדי מנע בן דוד - פרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)

עו"ד אורן גלעדי עוסק/ת ב- חוקתי ומנהלי 
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה

המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל