ועדת הערר לפי חוק הנכים החליטה שלא להכיר באיש קבע כנכה צה"ל, בהתבסס על חוות דעתו של מומחה מטעם קצין התגמולים, לפיה כאבי הצוואר מהם הוא סובל נובעים משינויים ניווניים ואינם קשורים לנפילה שאירעה במהלך שירותו הצבאי. לאחרונה, בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של האיש וקבע כי התשתית הראייתית שהונחה בפני הוועדה כמו גם נסיבות התאונה לא הצדיקו להעדיף את חוות הדעת של קצין התגמולים על פני זו שהוגשה מטעם המערער. לפיכך נקבע כי סוגיית הקשר הסיבתי צריכה להמשיך להתברר באמצעות מומחה אובייקטיבי מטעם הוועדה.
המערער עבד כמכונאי רכב בבסיס בצפון. לקראת חג הפסח 2009, כשהיה כבן 29, נפל מרמפה בגובה 1.5 מטר בזמן שעסק בצביעת רכבים, ונחבל בראש, בצוואר ובגב.
אלא שגם קצין התגמולים וגם ועדת הערר לפי חוק הנכים סירבו להכיר בו כנכה צה"ל בשל פגיעות בעמוד השדרה הצווארי. זאת, בהתבסס על חוות דעת של אורתופד מטעם קצין התגמולים, שקבע כי מקורן בשינויים ניווניים-שחיקתיים, ותוך דחיית עמדתו של המומחה מטעם המערער.
בערעור שהגיש בעקבות זאת, טען המערער כי הוועדה טעתה כשהעדיפה את חוות דעת המומחה מטעם קצין התגמולים במיוחד מאחר שאין מחלוקת כי נפל על הראש ונפגע בצוואר. המערער הוסיף כי הוועדה התעלמה מתיעוד רפואי רב שהצביע על תלונות וטיפולים בעמוד השדרה לאחר הנפילה, וכן ממאמרים רפואיים ששללו את גישתו של קצין התגמולים.
קצין התגמולים טען מנגד כי מסקנות הוועדה התבססו על חומר ראייתי שהעיד כי המערער לא היה בטיפול רציף לאחר התאונה. עוד נטען כי בית המשפט לא אמור להכריע בין חוות דעת רפואיות.
נחרץ מדי
אבל נשיא בית המשפט רון שפירא והשופטים בטינה טאובר ונאסר ג'האשן קבעו כי יש להחזיר את הדיון לוועדת הערר תוך מינוי מומחה רפואי אובייקטיבי.
בפסק הדין שכתבה השופטת טאובר נקבע כי העובדה שהמערער נפגע בעוצמה בראשו וייתכן כי נגרמה לו פגיעה צווארית במנגנון צליפת שוט, חייבה התייחסות מעמיקה יותר לחוות הדעת מצד המערער ולנתונים הרפואיים שהציג.
השופטת ציינה בין היתר את העובדה שהתיק הרפואי של המערער מעיד כי טרם הגיוס לא סבל מבעיות צוואר, וכי בניגוד לממצאיו הנחרצים של המומחה מטעם קצין התגמולים – יש תיעוד לתלונות על כאבי צוואר לאחר התאונה.
עוד צוין כי מסקנת המומחה כי מדובר בשינויים ניווניים לא אוששה בבדיקות ההדמיה של המערער, וכי הוועדה אכן לא בחנה את המאמרים הרפואיים שהוגשו לה.
לאור כל אלה השופטת סברה שהתשתית הראייתית שהונחה בפני הוועדה לא תמכה בהכרח בממצאי המומחה מטעם קצין התגמולים, והיה מקום לערוך בירור נוסף של הקשר הסיבתי באמצעות מומחה אובייקטיבי.
הנשיא שפירא הוסיף כי הדבר היה הכרחי ולו לצורך קיום הליך הוגן וחיזוק אמון הציבור בהכרעות הוועדה.
על כן הערעור התקבל פה אחד. השופטים מינו אורתופד שיגבש חוות דעת נוספת, שלאחריה תוציא הוועדה פסק דין חדש. כמו כן הוחלט על ביטול הוצאות של 7,000 שקל בהן חויב המערער ועל חיוב קצין התגמולים בשכר טרחת עורך דין בסך 15,000 שקל.
לא צוינו שמות עורכי דין בפסק הדין
עו"ד שרון מאירי עוסק/ת ב- נזיקין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל