בית המשפט למשפחה בבאר שבע דחה לאחרונה התנגדות לצוואה שנערכה ב-2014, במסגרתה המנוח – שגסס ממחלת הסרטן – הוריש את דירתו לאחיו בכפוף להתחייבותו לדאוג לאחותם בעלת הצרכים במיוחדים. המתנגדים, ילדיו של המנוח, טענו כי דודם לחץ על אביהם החולה לנשלם מהצוואה אלא שהשופט בן שלו התרשם כי המנוח בחר במודע להמשיך את צוואתה המוסרית של אמו, שהורישה לו את הדירה באותו התנאי בדיוק.
הצוואה נערכה עשרה ימים לפני שהמנוח הלך לעולמו ובמסגרתה הוא ציווה לאחיו את זכויות בדירה שירש מאמו – בתנאי שיטפל באחותם שנולדה עם מוגבלות שכלית. את יתר רכושו ציווה לשלושת ילדיו.
לפי תיאורם של עדי הצוואה, חברים שביקרו את המנוח בבית החולים, הם הגיעו כשהוא היה לבד והוא ביקש מה לרדת עמו לבית הקפה בקומת הקרקע. לאחר שהתיישבו הוציא המנוח דף ועט וכתב את הוראות הצוואה במו ידיו.
מספר חודשים לאחר שנפטר מונה אחיו כאפוטרופוס לאחותם וביקש צו לקיום הצוואה. אלא שבקשתו נתקלה בהתנגדות ילדיו של המנוח, שטענו כי הצוואה פסולה.
הילדים טענו כי אביהם לא כתב את הצוואה מרצונו החופשי. לטענתם הוא לא היה כשיר לערוך אותה בשל מצבו הרפואי, ודודם עמד מאחורי תוכנה תוך ניצול מצבו של אביהם כדי להשפיע עליו באורח פסול.
לעומתם טען הדוד כי אחיו בסך הכל ביקש להבטיח שיהיה מי שידאג לאחותם בהתאם למצוות אמם המנוחה. לפי גרסתו, כשאחיו הבין שמצבו מחמיר הוא ביקש למנות תחתיו מחליף. לאחר שאחות נוספת הודיעה כי אינה מסוגלת לקבל את האחריות אחיו פנה אליו והוא הסכים. הדוד עמד על כך שאחיו היה צלול והדגיש שלא הייתה לו כל נגיעה לתוכן הצוואה.
ירש גם חובה ואחריות
פסיכיאטר מומחה שמינה השופט שלו קבע באופן חד-משמעי כי המנוח היה כשיר מבחינה קוגניטיבית והבין את מעשיו. השופט קיבל את מסקנתו שנתמכה בעדויות רבות, בכללן של עו"ס בית החולים, עדי הצוואה, בני משפחה ומכרים של המנוח.
גם הטענה שהדוד היה מעורב בעריכת הצוואה לא הוכחה. טענתם העיקרית של המתנגדים בהקשר זה הייתה כי דודם נפגש עם עורך הדין שערך את צוואת סבתם בעבר כדי שיערוך את צוואת אביהם.
אלא שעדות עורך הדין לא הוכיחה מעורבות פסולה, כיוון שהוא סירב לערוך צוואה נוספת במשפחה ובמפגש הקצרצר עמו לא דובר על תוכן הצוואה כלל. בסופו של דבר, המנוח ערך את הצוואה בעצמו, מה גם שהשופט הבהיר כי גם אם אחיו ניסה לגייס עורך דין שיסייע לו בעריכת הצוואה "אין בכך כדי להוביל למסקנה שמדובר במעורבות פסולה".
לבסוף השופט שוכנע כי המנוח ניסח את הצוואה בעצמו, ללא כל השפעה מצד הסובבים אותו, כדי לוודא שצוואתה המוסרית של אמו תתקיים לאחר מותו. בתוך כך הובהר למתנגדים, כי לצד הזכויות בדירה ירש דודם גם "אחריות וחובה מוסרית ראשונה במעלה" לדאוג לאחותו, כפי שהוא אכן עושה בפועל – באופן יומיומי.
לפיכך השופט קבע כי הצוואה תקפה וחייב את המתנגדים בהוצאות משפט של 35,000 שקל.
ב"כ המבקש (הדוד): עורך דין דן מלכיאלי
ב"כ המתנגדים (הילדים): שי מלכה, עורך דין צוואות וירושות
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל