בית משפט השלום בירושלים קיבל לאחרונה תביעה של דיירת מוגנת נגד עורך דין שערך את הסכם השכירות בינה לבין מי שהציג עצמו כבעל הדירה. לימים התברר שהדירה עומדת במוקד של סכסוך יורשים בין המשכיר לאחים שלו, ובית משפט קבע שהיא תימכר ותמורתה תחולק בין היורשים והדיירת נדרשה להתפנות. סגנית הנשיא דורית פיינשטיין קבעה כי אף שעורך הדין ייצג את המשכיר ולא את הדיירת, הוא חב כלפיה בחובת הגינות והיה עליו ליידע אותה שיש מחלוקת סביב הדירה ושהרישום בטאבו לא משקף נכונה את המצב המשפטי. עורך הדין ישלם לדיירת 149,300 שקלים. 

התובעת הינה אישה מבוגרת שחיה בגפה. בשנת 2013 התקשרה עם אדון שהציג עצמו כבעלים של דירת חדר בירושלים (כך גם היה רשום בטאבו) והשניים חתמו על הסכם שכירות מוגנת לפיו היא תשלם דמי מפתח בסך 144,000 שקלים ותשקיע מכספה בשיפוץ הדירה.

ההסכם נחתם במשרדו של עורך דין שייצג את המשכיר, והתובעת עברה להתגורר בדירה לאחר ששילמה את חלקה.

אלא שבהמשך התברר שבאותו הזמן הדירה עמדה בלב סכסוך יורשים בין משכיר הדירה לאחים שלו. הדירה נרשמה אמנם על שמו לפי הסכם מתנה בינו לבין אביו, אך האחים שלו פנו במהלך 2013 לבית המשפט וטענו שעסקת המתנה לא תקפה וביקשו לבטל את רישומו כבעל הדירה. בקשתם התקבלה ונקבע שהדירה תירשם על שם כל היורשים. בערעור שהוגש למחוזי נקבע שיש למכור את הדירה ולחלק את התמורה בין היורשים.

בעקבות זאת, בשנת 2020 נאלצה התובעת לפנות את הדירה. היא הגישה את התביעה נגד המשכיר ועורך הדין שייצג אותו, אך המשכיר עזב את הארץ והתביעה נגדו נמחקה.

לטענת התובעת, אין מחלוקת שההסכם נחתם לאחר פסק הדין הראשון בסכסוך הירושה, ולכן עורך הדין הפר כלפיה את חובת הנאמנות כאשר לא יידע אותה על הסכסוך ועל כך שהרישום בטאבו לא ייצג את מצב הזכויות בדירה. היא דרשה פיצוי עבור דמי המפתח ששילמה בתוספת 10,000 שקלים שהשקיעה בשיפוץ.

עורך הדין טען להגנתו שההסכם כבר היה קיים כאשר הבעלים פנה אליו, והוא התבקש לעזור רק בנושאים טכניים. כמו כן הוא טען שבעת החתימה על ההסכם הלקוח שלו היה רשום כבעל הדירה בטאבו ולכן לא הייתה כאן שום הטעיה. לבסוף הוא ציין שהתובעת הייתה מיוצגת על ידי עורך דין מטעמה.

"לא חותמת גומי"

השופטת פיינשטיין קיבלה את התביעה. היא קבעה שאומנם בין התובעת לעורך הדין הנתבע לא התקיימו יחסי עורך דין לקוח, אך למרות זאת הוא חב כלפיה בחובת הגינות.

השופטת דחתה את טענתו שרק שינה דברים טכניים בהסכם וציינה שהוא לא "חותמת גומי".

עוד קבעה השופטת כי היה ברור לעורך הדין שהמרשם בטאבו לא שיקף נכונה את הזכויות בדירה כיוון שחודשיים לפני החתימה על ההסכם כבר נקבע שיש לרשום את הדירה על שם כל היורשים. עורך הדין לא טרח לעדכן את התובעת במידע זה ובכך הסתיר ממנה את הסיכון שבחתימה על ההסכם.

נקבע שאין לתובעת אשם תורם, כיוון שהיא לא הייתה יכולה לדעת שהרישום בטאבו אינו משקף נכונה את מצב הזכויות.

עורך הדין חויב לפצות בסכום של 134,800 שקלים בגין דמי המפתח (בניכוי הזמן שהיא התגוררה בדירה), שיפוץ שהשקיעה, ועוגמת הנפש שנגרמה לה, בתוספת 14,500 שקלים הוצאות ושכ"ט עו"ד.

עו"ד אלון סמואל (צילום: צילום עצמי, פסקדין)
עו"ד אלון סמואל | צילום: צילום עצמי, פסקדין

שמות באי כוח הצדדים לא אוזכרו בפסק הדין

עו"ד אלון סמואל עוסק/ת ב- דיני חוזים
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.