בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב קיבל תביעה של קצב שנפגע במרפקיו והכיר בנזקיו כתאונת עבודה. השופטת הבכירה חנה טרכטינגוט שוכנעה שתנאי העבודה אכן החמירו את הפגיעה שממנה סובל התובע.
התובע, בן 70, עובד כקצב מזה 23 שנים ברשת "הריבוע הכחול". עבודתו כוללת פירוק עופות במשך שעתיים-שלוש מדי יום עבודה. כתוצאה מכך הוא סבל בשנת 2012 מ"מרפק טניס" (אפיקונדיליטיס לטרלי) – תסמונת המתבטאת בדלקת גידים שמוצאם במרפק ובשרירים שמתחברים אליו. התובע טען כי תנאי העבודה שלו החמירו את הפגיעה.
רופא-מומחה מטעם בית הדין ציין בחוות דעתו כי מעבר לתלונות מ-2012, אין תיעוד לעניין כאבים במרפקים או מוגבלות אחרת, ולכן שאלת ההחמרה אינה ברורה לו. המומחה הוסיף כי במקרים מסוג זה הפתרון היעיל ביותר הוא שינוי אופי העבודה, והעבודה אכן שונתה באותה שנה. לכן המומחה סבר כי ספק אם כיום התסמונת קיימת, כיוון שברגע שה"גורם" לדלקת נעלם, גם התסמונת נעלמת.
עם זאת, בתשובה לשאלות הבהרה שנשאל, המומחה השיב כי בכל הנוגע לתקופה שלפני 2012 - קיימת סבירות של יותר מ-50% שעבודת התובע אכן עלולה הייתה לגרום להתפתחות התסמונת.
מומחה רפואי נוסף שמונה בהמשך ההליך, סבר שקיים קשר ישיר בין אופי עבודתו של התובע – הכוללת פעולות חוזרות ונשנות של יישור וכיפוף המרפק – לבין החמרת מצבו הרפואי, וזאת לפי תורת המיקרוטראומה (תנועות חוזרות ונשנות המצטברות לכדי נזק).
מומחה זה הוסיף כי "מעיון בתיק הרפואי שהוצג בפני אין עדות לחבלה או למחלת רקע התורמת להתפתחות אפיקונדיליטיס לטרלי. לפיכך לעבודתו של התובע השפעה משמעותי על החמרת הליקוי".
התובע טען שיש לקבל את תביעתו בהתבסס על שתי חוות הדעת.
אלא שגם התנגדות המוסד לביטוח לאומי נשענה על אותן חוות דעת. נטען כי עדויות שני המומחים תומכות למעשה בכך שלא חלה החמרה במצבו של התובע, לנוכח העובדה שמאז 2012 אין ברשומות הרפואיות שלו תלונות בעניין. לשיטת המוסד, בהיעדר תלונות אין מקום לקבוע שהייתה החמרה.
עובדה לא רלוונטית
אלא שהשופטת טרכטינגוט הבהירה כי המוסד עצמו הסכים שמועד הפגיעה הוא ינואר 2012, וטופס התביעה נחתם בספטמבר של אותה שנה.
לפיכך, הסבירה השופטת, על בית הדין להכריע האם במועד הפגיעה או לכל המאוחר במועד הגשת התביעה (2012) ארעה לתובע פגיעה בעבודה.
השופטת ציינה כי העובדה שאין תלונות ממועדים מאוחרים יותר – בין אם בגלל שינוי אופי העבודה או מסיבות אחרות – אינה רלוונטית. מאחר ששני המומחים הכירו בקשר סיבתי בין עבודת התובע לבין מחלתו במועד הגשת התביעה, היא קבעה כי דין התביעה להתקבל.
ביטוח לאומי חויב בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 4,000 שקל.
ב"כ התובע: עו"ד שי מויאל, עו"ד לובה סמחוביץ
ב"כ הנתבע: עו"ד רונית סגל ואח'
עו"ד שי כהן עוסק/ת ב- נזיקין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל