ישראלי ממוצא סודני שלפני כעשור נפגע ביומו הראשון בעבודה ואיבד את הראייה באחת מעיניו, נמצא זכאי לפיצוי של 682,000 שקל. בתביעה שהוגשה נגד החברה שנטען כי העסיקה אותו, דחתה החברה כל קשר לתובע תוך שטענה כי מדובר ב"אחת התובענות ההזויות, הכוזבות והשגויות ביותר שהוגשו אי פעם לבית המשפט". אלא שבמקביל להכחשתה הגורפת נקטה החברה בהליך משפטי להכרה בפגיעה כתאונת עבודה. השופט הבכיר יובל גזית ראה בכך משום הודאה בגרסת העובד.
הנתבעת היא חברה המנהלת עסק ובעלת מחסנים בבניין "פנורמה" בתל אביב. בתביעה שהוגשה לבית המשפט סיפר התובע (34), יליד סודן, כי באביב 2014 המתין בשעת בוקר בצומת אבו כביר שבתל אביב, יחד עם מבקשי עבודה נוספים, על מנת למצוא עבודה אצל מעסיק מזדמן. לדבריו, בשלב מסוים פנה אליו אדם אשר הציע לו לעבוד במחסן תמורת 30 שקל לשעה, והוא נענה לו.
אלא שיום העבודה הראשון הסתיים בטרגדיה מבחינת התובע. לטענתו, אחד העובדים שעמד על סולם פגע עם חפץ כלשהו בנורת פלורסנט וניפץ אותה, ושברי הנורה פגעו בעינו הימנית וגרמו לעיוורונה. לדבריו מיד לאחר התאונה, פונה באמבולנס לקבלת טיפול רפואי ב"וולפסון".
לשיטת התובע פגיעתו אירעה כתוצאה מרשלנות מעסיקתו לשעבר ועליה לפצות אותו על נזקיו.
מנגד טענה הנתבעת שאין לה קשר לתובע, שהוא מעולם לא הועסק אצלה ושמדובר ב"אחת התובענות ההזויות, הכוזבות והשגויות ביותר שהוגשו אי פעם לבית המשפט".
"המנורות היו חשופות"
אלא שבסמוך להכחשתה הגורפת הגישה המעסיקה לבית הדין לעבודה בקשה להכיר בפגיעת התובע כתאונת עבודה. זאת על מנת שאם תביעתו תתקבל ביטוח לאומי יישא בפיצוי, ולא היא.
בנסיבות אלה קבע השופט גזית כי "במובן מסוים ניתן לראות בעצם הגשת התביעה לבית הדין האזורי לעבודה משום הודאת בעל דין בהעסקת התובע ובהתרחשות התאונה".
לכך הוסיף השופט את חזרת מנהלי החברה מההכחשה הגורפת שהועלתה בכתב ההגנה, בשלב התצהירים. כך, בניגוד לעמדה הראשונית הודה אחד מהם ש"הוא זוכר במעומעם עובד זר שנפגע באחד המחסנים ביום הראשון לעבודתו, פונה באמבולנס ולא חזר". השופט קבע שגרסה זו מכרסמת בעמדה הנחרצת שהעלתה החברה, ומחזקת מאוד את גרסת התביעה לפיה התאונה אכן התרחשה.
בהמשך קבע השופט שהחברה התרשלה, ומכאן שהיא חבה בפיצוי על נזקי התובע. הוא קיבל את גרסת העובד שלפיה המנורות במחסן היו חשופות וללא כיסוי, כאשר בשל קרבתן למדפים הסיכון לשבירתן היה רב. עוד סיפר העובד, שהוא לא הוזהר מפני הסכנה. השופט הדגיש כי על המעסיקה רובצת החובה לדאוג לשלומם הפיזי של עובדיה ומשלא הוכיחה כי גרסת העובד אינה נכונה – הרי שעליה לשאת באחריות.
מנגד קבע השופט שיש להפחית 5% מגובה הפיצוי בשל חוסר זהירות מספקת מצד העובד, העולה כדי אשם תורם מצדו.
בסופו של יום הועמד סכום הפיצוי על 682,000 שקל – וזאת עבור הפסד השתכרות, הוצאות וכאב וסבל. עם זאת השופט קבע כי הפיצוי יוקפא עד להכרעת ההליך בבית הדין לעבודה. אם האירוע יוכר כ"תאונת עבודה", קצבאות הביטוח הלאומי יקוזזו מהפיצוי שעל המעסיקה לשלם.
ב"כ התובע: עו"ד טל פדרמן
ב"כ הנתבעת 1: עו"ד יאיר מאק
ב"כ הנתבעת 2: עו"ד מארק שירין
עו"ד טארק ח'ורי עוסק/ת ב- נזקי גוף ותאונות
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.