בית משפט השלום בתל-אביב דחה את תביעתו של אדם שמכר בית עסק (מזנון), בה דרש להורות על ביצועם של שני שיקים על סך 40,000 שקל, שמסר לו הרוכש. הרשמת הבכירה ורדה שוורץ קיבלה את עמדת הרוכש-הנתבע, שלפיה התובע התחייב שהעסק הניב פדיון יומי של 2,000 שקל – התחייבות שהתבררה כלא-נכונה.

באוקטובר 2016 חתמו השניים על ההסכם שלפיו הנתבע רכש מהתובע מזנון ברחוב אלנבי בתל-אביב (תמורת סכום כולל של 80,000 שקל). התביעה עסקה בשני שיקים, כל אחד על סך 20,000 שקל, אותם מסר הנתבע לתובע במסגרת העסקה כחלק מהתשלום. מאוחר יותר הנתבע ביטל את השיקים, והתובע ביקש לפרוע אותם בהוצאה לפועל.

הנתבע טען כי התובע הבטיח לו שהעסק מניב פדיון יומי של 2,000 שקל לפחות ובכך יצר "מצג שווא". על כן הנתבע הגיש "התנגדות לביצוע שטר", בה טען כי התובע הפר את הוראות הסכם הרכישה בכך שלא הציג בפניו את סרטי הקופה היומיים, אף שהתחייב לכך בהסכם, וטען כי בפועל ההכנסות היומיות לא עלו על 2,000 שקל.

כלומר הנתבע הציג שתי עילות שבגללן לשיטתו ההסכם בטל: מצג שווא בנוגע לפדיון, והפרת הוראות ההסכם.

לעומת זאת, התובע עמד על כך שהפדיון עלה על 2,000 שקל, אך טען כי לא התחייב לספק סרטי קופה, ולטענתו הנתבע הוסיף בכתב יד את התחייבות זו לאחר שההסכם נחתם.

לשיטתו של התובע, הנתבע כשל בניהול העסק מאחר ששינה את ייעודו, וזה מה שהביא לירידה בהכנסות.

הוסיף הכנסות מכספומט

הרשמת שוורץ דחתה את טענת הזיוף בנוגע לחובה להמציא את סרטי הקופה, תוך שציינה כי "כתב היד דומה לכתב היד בו נרשם תוכן ההסכם הן בצורת האותיות והן בגודל האותיות והמרווח ביניהם ובין המילים".

בהקשר זה השופטת אף הפנתה לתמליל שיחה בין הצדדים, שבה התובע אינו מכחיש שהוראה זו מופיעה בהסכם.

בשולי הדברים השופטת כן שוכנעה כי המילים "במידה והעסקה לא תבוצע החוזה מתבטל" כן נראות כמילים שהוספו לאחר מכן בשל גודל גודל האותיות, אך הבהירה כי הוראה זו אינה רלוונטית מאחר שהעסקה כבר בוצעה לאחר תשלום ראשון, והנתבע כבר קיבל לידיו את העסק ואף שיפץ אותו.

מכאן השופטת עברה לשאלה האם הוצג לנתבע מצג שווא. שני הצדדים הציגו דו"חות חשבונאיים בנושא, אולם הנתונים שהציג הנתבע היו משכנעים יותר. השופטת הבהירה, בין היתר, כי בפירוט ההכנסות שהציג התובע נכללו גם הכנסות מעסק ברעננה ומכספומט.

עו
עו"ד רז בן ארצי | צילום: נועה בן ארצי

על כך הוסיפה השופטת כי "לחוסר האמינות וכישלונו של התובע להציג הכנסות כנדרש על פי ההסכם מצטרפת גם העובדה כי התובע לא צירף כל ראיות להכנסות בחודשים פברואר, אפריל, מאי ואוקטובר 2016 וההנחה היא, אם כך, כי חודשים אלו אינם עומדים בדרישה".

בסיכומו של דבר, נקבע כי "התובע אכן הציג מפני הנתבע מצג שווא לגבי הכנסות פוטנציאליות של העסק – מצג שהיווה שיקול מהותי ומשמעותי בהחלטתו של הנתבע לכרות הסכם רכישה עם התובע כעולה אף מהוראות ההסכם". התוצאה היתה כי התביעה נדחתה, ותיק ההוצאה לפועל ייסגר. התובע חויב לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 4,000 שקל.

ב"כ התובע: עו"ד שרית נהרי הלל

ב"כ הנתבע: בעצמו

עו"ד רז בן-ארצי עוסק/ת ב- הוצאה לפועל
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל