במרץ 2015 ביצע מחבל פיגוע משולב של דריסה וניסיון דקירה בירושלים. מאבטח שעבד ברכבת הקלה ירה בו ופצע אותו קשה. לאחר האירוע המאבטח הסכים להתראיין לחדשות 10 בתנאי שיצולם בגבו למצלמה, יופיעו פיקסלים עם פניו וקולו יעורבל. למרות זאת, הריאיון שודר בפנים גלויות תוך חשיפת שמו המלא. השופט אמיר דהאן חייב את החברה לפצות אותו ב-50,000 שקל.
בתביעה שהגיש ב-2016 עתר המאבטח לפיצויים בעקבות הפרת ההסכם עמו. הוא סיפר שמאז שידור הריאיון הוא סופג התנכלויות, איומים, קללות ומבטי שטנה מצד רבים מתושבי העיר הערבים. לדבריו, חבריו ובני עדתו הדרוזים קיבלו יחס דומה בעקבות הפרסומים. הוא הוסיף כי הפך מאדם אנונימי לאדם מוכר ושנוא בקרב הציבור הערבי בארץ וכי בעקבות הפרסום, הוא אינו יכול להסתובב לבדו בשכונות מסוימות במזרח העיר והולך כשהוא חרד וקפוץ.
הנתבעת טענה מצידה כי לא קיבלה שום בקשה מהתובע לטשטש את דמותו. לדבריה, ההיפך הוא הנכון והתובע היה להוט להתראיין ושוחח עם הכתב שתי שיחות טלפון מקדימות שבהן לא העלה את בקשת החיסיון.
היא הוסיפה כי במסגרת הכתבה שודרו ראיונות עם גורמים שונים ממערכת הביטחון ובין השאר סרטונים שהופצו במהלך היום ברשתות החברתיות שבהם התובע נראה בפנים גלויות.
עוד לטענתה, אם היא הייתה מקבלת פניה מטעם התובע לטשטש את פניו לא הייתה לה התנגדות שכן הדבר לא היה פוגע בערכה החדשותי של הכתבה. זאת ועוד, לא הוכח קשר סיבתי בין הכתבה לנזקיו הנטענים של התובע וייתכן שהנזק נגרם מפרסומים מקבילים. לדבריה, התובע גם לא ביקש להסיר את הפרסום מאתר האינטרנט של הנתבעת ובכך לא פעל להקטנת נזקיו.
שיקולים אנושיים
השופט אמיר דהאן מבית משפט השלום בירושלים קיבל את גרסת התובע כי הוא התנה את קיום הריאיון ופרסום הכתבה בטשטוש זהותו. לדבריו, עדות התובע הייתה מהימנה ונתמכה בממצאים נוספים.
״צילום ושידור הן מלאכות מדויקות ומקצועיות וסביר שאדם המתנה את צילומו וקיום ראיון איתו בכך שהצופה לא יידע לזהותו, יסמוך על אנשי החדשות כי יקפידו למלא את רצונו״, כתב.
בנסיבות אלה קבע השופט כי הפרסום באופן שבו בוצע מהווה הפרת חוזה. הוא הבהיר כי אין חשיבות לשאלה אם התובע הסכים להצטלם בפני אחרים בפנים גלויות או אם ״דלף״ שמו לציבור גדול לפני כן. ״לתובע החופש המלא, חופש החוזים, להתנות את שיתוף הפעולה בכתבה בתנאים מסוימים״, כתב השופט.
עוד כתב השופט כי שיקוליו של התובע ברצונו מצד אחד לצמצם את חשיפתו בשמו ובפניו בכלי תקשורת המוניים ומצד שני לתת פומבי לעצם העבודה היעילה שעושים חבריו וארגונו לאבטחת הציבור, הם שיקולים מורכבים את מובנים ואנושיים לחלוטין.
הוא הוסיף כי אמנם לא הוכח איזה פרסום בדיוק גרם לאיומים אליהם נחשף התובע, אך הדבר אינו גורע מחלקה של הנתבעת בנזק ומהפרת החוזה על ידה.
עם זאת מאחר שהנתבעת הוכיחה שהתובע לא פנה אליה בבקשה להסרת הקובץ מאתר האינטרנט שלה, קבע השופט שהוא הפר את חובתו להקטנת הנזק.
בסיכומו של דבר חויבה הנתבעת לפצות את התובע ב-50,000 שקל בתוספת הוצאות ושכ״ט עו״דבסך 27,125 שקל.
- ב״כ התובע: עו"ד אבירם בווני
- ב״כ הנתבעת: עו"ד עיינה נוימן
עו"ד אבי עומר עוסק/ת ב- דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל