בית המשפט לתביעות קטנות בבת ים דחה לאחרונה תביעה נגד בעלת דירה שסירבה להשכיר אותה ללסביות. הרשם הבכיר אדי לכנר קבע כי חרף סלידתו מהתנהלות הנתבעת, סעד משפטי הוא לא בין הסעדים להם התובעת זכאית.
התובעת ובת זוגה החליטו לעבור לגור יחד ונכנסו לחפש דירה באתר "יד 2", שם מצאו מודעה שפרסמה הנתבעת להשכרת דירתה בבת ים. לאחר שיחת טלפון קצרה, משהבינה הנתבעת כי מדובר בבנות זוג, סירבה להשכיר להן את הדירה.
לטענת התובעת, תחילה הנתבעת נשמעה כמי שמעוניינת לקדם את השכרת הדירה אך בהמשך התקשתה לעכל את הרעיון שמדובר בבנות זוג, כאילו מדובר בתופעה אקלימית חסרת תקדים ולא בבנות אדם. לדבריה, הנתבעת התנהגה בגסות ודיברה בשפה בוטה שגרמה לבנות הזוג לחוש חוסר נעימות, עלבון והשפלה.
נטען כי הנתבעת תחבה ידה לחייה הפרטיים של התובעת ומדובר בהתנכלות על יסוד נטייה מינית, פגיעה בזכויות יסוד הקבועות בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, וכן הפליה אסורה לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ומקומות ציבורים.
התביעה הועמדה על הסכום המקסימלי שניתן היה לתבוע בתביעה קטנה – 33,800 שקלים.
הנתבעת טענה מנגד כי התובעת זממה את התביעה מראש ו"צדה" אותה באמצעות סיפור כיסוי כשבפתיחות ספונטנית החליטה לספר שהיא גרה עם בת הזוג.
לגופו של עניין נטען כי התביעה חסרת עילה שכן הנתבעת לא הפרה שום חוק. הנתבעת מעולם לא אמרה שאינה משכירה את דירתה ללסביות, אך גם אם הייתה אומרת זאת – כל אדם רשאי לעשות בקניינו ככל העולה על רוחו, וחוק איסור הפליה עוסק מקומות ציבוריים ואינו נוגע לרכוש פרטי.
הנתבעת הוסיפה כי לא ביקשה לפגוע בתובעת ולא דיברה בגסות, והסירוב להשכיר לה את הדירה היה בשל העובדה שהאוכלוסייה בשכונה דתית. לדבריה, התובעת שכחה לציין כי לא יכלה להעמיד ערבים, התווכחה על דמי השכירות ו"ביקשה מהנתבעת דברים הזויים" שאין להם זכר בהקלטה שהציגה לבית המשפט.
התנגשות חזיתית
"תביעה זו מביאה להתנגשות חזיתית של מספר זכויות ואינטרסים", כתב הרשם הבכיר אדי לכנר. "מחד, זכותה של התובעת ובת זוגה לשיווין. מאידך, זכותה של הנתבעת לעשות בקניינה כל שהיא חפצה בו, בהתאם לשיקול דעתה."
הרשם ציין כי הפסיקה אומנם מכירה בזכות השוויון כחלק מזכות האדם לכבוד, אך כשלעצמה, היא אינה זכות יסוד שמחייבת במערכת יחסים שבין אדם לחברו. בהיעדר הוראת חוק מפורשת, זכות השוויון לא גוברת על זכויות אחרות, כמו זכותה של הנתבעת להשכיר את דירתה לפי שיקול דעתה ולסרב לעשות זאת על יסוד נימוק מפלה.
עוד קבע הרשם כי חוק איסור הפליה לא חל כאן, מאחר שתחולתו הוגבלה בעיקר למערכת היחסים שבין עוסקים וצרכנים, וספק רב אם ניתן לראות בדירה פרטית כ"מוצר".
הרשם הדגיש כי בנסיבות מסוימות, פרישה ממשא ומתן על בסיס הפליה והדרה עשויה להיות בלתי לגיטימית עד כדי קביעה שהיא מחייבת פיצוי לפי חוק החוזים, אך לא במקרה זה, בו הנתבעת פרשה מהמשא ומתן בשלב התחלתי ביותר, לפני שהצדדים עשו פעולות משמעותיות כלשהן.
הוא סיכם כי אף שההפליה כאן מובהקת וקשה ובית המשפט סולד ממנה, התובעת לא זכאית לסעד משפטי.
בנסיבות אלה, למרות דחיית התביעה קבע הרשם כי לא מוצדק להשית הוצאות על התובעת שבחרה להביא את עלבונה לפתחו של בית המשפט ולהשמיע את קולה.
עו"ד דודי מאור עוסק/ת ב- חוקתי ומנהלי
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.