נדמה שהסיפור הכואב הזה עבר על פליטים רבים מאוקראינה, שם משתוללת מלחמה מאז פלשה רוסיה למדינה בפברואר 2022. פליטים אלה נתקלו בקשיים בעת הכניסה לישראל בנתב"ג. במקרה שהתפרסם לאחרונה, אזרח ישראלי הנשוי לאוקראינית, תושבת ישראל, הנמצאת בשלבי הסדרת מעמדה בישראל מכוח נישואים לישראלי, ביקשו לארח אצלם את בתה ובעלה, במטרה לחגוג את סיום השנה האזרחית, לביקור תיירותי קצר של שבוע ימים בלבד.
התיירים האוקראינים הצטיידו מראש במכתב הזמנה של הישראלי, אולם למרות זאת כניסתם סורבה. זמן קצר אחרי הגעתם הם נדרשו על ידי פקידי ביקורת גבולות בנתב"ג למסור את המכשירים הסלולאריים שלהם, תוך ביצוע חיפוש שלא כדין, ללא צו ופגיעה קשה בפרטיות.
בעקבות חיפוש זה נמצאה התכתבות משנת 2020, בין התיירת לאמא שלה השוהה בארץ, בנוגע לחיפוש עבודה בישראל. על בסיס הודעה זו השניים נדרשו לחתום על מסמך בו וויתרו על ייצוג של עורך דין, והסכמה לשוב על עקבותיהם בטיסה הקרובה. אלא שאז הסדיר בן הזוג הישראלי של האם ייצוג משפטי והוגש ערר דחוף לבית הדין לעררים על פי חוק הכניסה לישראל.
ערר בהול
בית הדין לעררים בירושלים דחה את הערר, למרות שהתיירים הציגו ראיות המוכיחות שהחלו הליך אזרחות בפולין ואין בכוונתם להשתקע בארץ. לא עזרו הטענות של עורך הדין לגבי חיפוש לא חוקי במכשירים הניידים, וגם העובדה שהציעו להפקיד ערבות של 50,000 שקל, על מנת להבטיח יציאה מהארץ תוך שבוע. הזוג נאלץ לחזור לפולין כלעומת שבאו ולא יכלו לחגוג עם משפחתם בישראל את נובי גוד.
במרבית המקרים מבקשי הכניסה אשר מסורבים כניסה לישראל מוותרים על הליכים משפטיים נוספים אחרי שהם כבר לא נמצאים בארץ, אך לא במקרה זה. כמה ימים לאחר מכן, בעודם על אדמת פולין, הוגש הערעור לבית משפט המחוזי בתל אביב אצל השופטת מיכל אגמון גונן.
הערעור למחוזי
בערעור שהגישו בני הזוג לבית המשפט המחוזי, המדינה טענה כי התיירים מסרו את הטלפון לבקרי הגבול מרצונם, אך השופטת מיכל אמנון-גונן דחתה את הטיעון הזה כשהיא פוסקת: "לא ניתן לראות בהסכמה, גם בהנחה שזו ניתנה לכאורה, כהסכמה חופשית ומרצון. שוו לנגד עיניכם את מצב הדברים: מגיע זוג המעוניין לחגוג בישראל עם קרובים את השנה האזרחית החדשה. נציגת הרשות עורכת תשאול, היא זו שלפי הבנתם תכריע אם יכנסו לישראל לחופשה המתוכננת, או יושבו ריקם בבושת פנים, ואותה נציגת הרשות מבקשת את הטלפון הנייד. ומה יגידו המערערים? יסרבו? כנראה שלא, כיוון שיחששו בוודאי כי אם יסרבו תסורב כניסתם לישראל. על כן, ורק לאור חשש זה הם נענים לבקשה. בכך אין לראות הסכמה כלל, ודאי לא לביצוע חיפוש בטלפון הנייד, המוגבל בחוק ובפסיקה אף במקרה של חקירת משטרה בחשד לפלילי".
בית המשפט קיבל את הערעור ובפסק דין שניתן ביולי השנה (2023) ביטל את את פסק דינו של בית הדין לעררים. בית המשפט הורה למדינה לבטל כל רישום על סירוב להכניס לארץ את התיירים ולאפשר הגעה עתידית שלהם, אם יחפצו בכך. השופטת העבירה ביקורת נוקבת על רשות האוכלוסין וההגירה והורתה לה להבהיר לכל בעלי התפקידים במעברי הגבול השונים כי חל איסור על לקיחת טלפונים ניידים מהנכנסים ארצה, גם במקרה בו הם מסכימים לכך. הוצאות המערערים ושכר טרחת עורכי הדין בסך 15 אלף שקלים הוטלו על המדינה.
חשוב לזכור שכיום, הטלפון הנייד שלנו מכיל פרטים רבים מאוד אודותנו. תמונות פרטיות, מסמכים, התכתבויות פרטיות ואף היכן היינו ומתי. שופטת המחוזי אגמון-גונן התייחסה לכך בפסק דינה כשהיא מצטט את המשנה לנשיאת העליון השופט חנן מלצר, אשר פסק: "כל חדירה לטלפון סלולרי המשמש לצרכיו האישיים של אדם – פוגעת באופן חמור ביותר בפרטיותו, ולפיכך יש צורך לקבל מראש צו שיפוטי לצורך זה... ההגבלות הללו מלמדות עד כמה פוגענית והרסנית היא החדירה מבלי שהתקבל צו שיפוטי... כאשר החוקרים יכולים לכאורה לשוטט בטלפון הסלולרי כאוות נפשם ולשאוב ממנו חומרים ללא הגבלה".
מדינה דמוקרטית
לסיכום, אין עוררין כי תפקיד פקידי ביקורת גבולות הוא קריטי לשמירה על ביטחון המדינה, מניעת הגירה לא חוקית ארצה, וכניסה לא חוקית. אולם במדינה דמוקרטית חובה על כל הרשויות לפעול בכפוף לחוק ונהלים ברורים שמסדירים את פעולותיהם. כרגע אין נוהל המאפשר לפקידי ביקורת גבולות בנתב"ג, או כל מעבר גבול אחר, לדרוש חיפוש בטלפון הנייד של זרים המבקשים להיכנס ארצה, לכן כל דרישה כזו, נעשית ללא סמכות ושלא כחוק.
עו"ד יהושע פקס ממשרד דקר, פקס, לוי, רוזנברג עוסק בתחום הגירה לישראל והסדרת מעמד בישראל
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.