בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה תביעת נזקי גוף שהגישה תושבת קנדה בשנות השבעים לחייה נגד בעלים של חנות נעליים בתל אביב וכנגד העירייה. לטענת האישה היא טיילה ברחוב אלנבי בתל אביב כשלפתע נתקלה בחוט של סככה (צילון) שניצבה בפתח חנות נעליים. כתוצאה מההיתקלות היא מעדה ושברה את ידה. השופט קייס נאשף דחה את טענת בעלי החנות לפיה "יד נעלמה" הקימה את הסככה באופן שאין להם אחריות לנזקי התובעת. הוא קבע שהם והעירייה ישלמו ביחד לתובעת פיצוי בסך מאות אלפי שקלים.
האירוע התרחש לפני שבע שנים כשהתובעת (75), ישראלית לשעבר שעברה לקנדה, עשתה טיול שורשים וטיילה להנאתה עם אחיינה ברחוב התל אביבי הסואן. לפתע היא נתקלה בחוט בצבע בז' שירד מגג חנות הנעליים למדרכה. כתוצאה מכך היא הוטחה ארצה וסבלה משבר בידה הימנית.
בינואר 2018 הגישה האישה את התביעה לבית המשפט נגד בעלי חנות הנעליים ונגד עיריית תל אביב. לטענתה התאונה קרתה הן בגלל רשלנות בעלי החנות שיצרו מפגע בדמות סככה המסכנת את העוברים ושבים ברחוב, והן בגלל רשלנות העירייה שלא טרחה לסלק את המפגע.
התובעת סיפרה שבגלל היותה תושבת חוץ היא נאלצה לשלם סכומים משמעותיים על טיפולים רפואיים ומכאן שיש לפצותה בהתאם. עוד סיפרה כי עובר לתאונה הייתה ספורטיבית ושיחקה כדורעף, בעוד שעכשיו היא לא מצליחה אפילו ליישר את היד.
בעלי החנות התכחשו לדברי התובעת וטענו, בין היתר, כי "יד נעלמה" הקימה את הצילון, כאשר אותה יד אף הסירה אותו לאחר יממה אחת בלבד. גם העירייה התנערה מאחריות וטענה שהיה על התובעת לשים לב לאן היא הולכת.
ביקשו מחילה בכיפור
השופט נאשף דחה בתוקף את גרסת בעלי החנות, והטיל עליהם את עיקר האחריות לתאונה. הוא כתב שהטיעון לפיו יד נעלמה הקימה את הסככה הינו מרחיק לכת וסותר גרסאות קודמות שהועלו מטעם ההגנה, לפיהן הסככה הוקמה באמצעות קבלן שיפוצים או באמצעות השכנים המתגוררים מעל לחנות על רקע נזילת מים.
השופט קבע שבפועל הסככה הוקמה על ידי בעלי החנות במטרה להגן על סחורתם מפני השמש הקופחת. חיזוק לדבר נמצא לדבריו בביקור נוסף של התובעת במקום, חודשים ספורים לאחר התאונה. לטענת התובעת, בהזדמנות זו ביקש ממנה מנהל החנות פעם אחר פעם סליחה ומחילה לקראת יום כיפור. השופט קבע שעובדה זו מאששת ומחזקת את גרסת התובעת.
ביקורת נוספת שהוטחה במנהל החנות הייתה העובדה שבסמוך לתאונה הוא בחר לסדר את הסחורה במקום להגיש עזרה לתובעת. "מצופה מכל אדם, בהיותו אדם, לנהוג על-פי אמות מידה אלמנטריות של מוסר וערכי יסוד", הבהיר השופט.
בסופו של יום הוא הטיל 70% מהאחריות לתאונה על כתפי בעלי החנות ו-30% על העירייה. בנוסף השופט קבע שיוטל על התובעת אשם תורם בשיעור 10%.
בסוגיית הנזק קבע השופט שכתוצאה מהתאונה נגרמה לתובעת נכות שבין היתר מונעת ממנה ליישר את המרפק. הוא הביא מדברי התובעת לפיהם היא מתקשה לחפוף את השיער ונאלצת להיעזר לשם כך בשירותיה של מספרה בקנדה כדי לעשות זאת.
בסופו של יום הוא פסק לטובתה פיצוי בסך 504,000 שקל, וכן שכ"ט עו"ד והוצאות בסך כ-126,000 שקל.
ב"כ התובעת: עו"ד תומר בכר ועו"ד שני יפרח
ב"כ בעלי החנות: עו"ד אלירן כהן
ב"כ העירייה: עו"ד אליהו שטיינר ועו"ד דוד הרצוג
ב"כ השכנים: עו"ד ארז מלכה
עו"ד שרון בירון מרקוביץ' עוסק/ת ב- נזיקין
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.