השופט גיל דניאל חייב לאחרונה חברה לשיווק בשר לפצות את וטרינר המועצה האזורית באר טוביה על נזקים שנגרמו לו בעקבות תקיפה של נהג החברה. השופט קבע שהחברה נושאת באחריות שילוחית ודחה טענותיה שהאירוע הוא פרי דמיונו של התובע.

בתביעה שהגיש נגד חברת ״אטליז שיתי זאהי״ סיפר הוטרינר שבנובמבר 2011 נהג משאית של הנתבעת הגיע אליו לקבל אישור למשלוח בשר שהוביל. בעקבות ממצאים שונים הוא הודיע לנהג כי הוא פוסל את המשלוח. בתגובה, התנפל עליו הנהג באלימות תוך שהוא מטיח אותו על השולחן עם קללות וגידופים. לאחר מכן הוא חטף את הניירת וברח מהמקום.

לטענת התובע, בעקבות התקיפה נגרמו לו נזקים גופניים ונפשיים. הוא נחבל באזורים שונים בגופו וסבל מנזק אורתופדי ומפגיעה נפשית עקב הטראומה שחווה.

התובע טען שהנתבעת כמעסיקתו של התוקף אחראית כלפיו באחריות שילוחית. הוא הוסיף כי פנה לנתבעת לקבל את פרטי הנהג אך היא סירבה לתת לו אותם.

הנתבעת הכחישה את האירוע וטענה שהתובע דמיין והמציא אותו במטרה לקבל פיצוי. עם זאת, היא הודתה שמשאיות מטעמה מגיעות למקום עבודתו של התובע לקבלת אישור לשיווק הבשר וכי ביום האירוע היא עודכנה שהמשלוח נפסל לשיווק.

לדבריה, בכל מקרה היא לא נושאת באחריות למעשים של נהג מטעמה במקרה בו הוא פעל באופן פלילי.

תוצאות קשות

סגן נשיאת בית משפט השלום באשדוד, השופט גיל דניאל, קיבל את התביעה. השופט נתן אמון בעדות התובע וציין כי היא הייתה אמינה ועקבית.

השופט קבע עוד כי מאחר שהנהג התוקף הוא עובד של הנתבעת והתקיפה בוצעה תוך כדי מילוי תפקידו, הנתבעת נושאת באחריות שילוחית. הוא הבהיר כי בהתאם למצב המשפטי כיום אחריות שילוחית תוטל על מעביד גם על תקיפה שביצוע העובד. זאת, בניגוד לעבר אז לא הייתה אחריות על מעביד לעוולות אותן ביצע העובד בכוונה.

״האירוע עונה באופן מלא על התנאים הנדרשים להטלת אחריות שילוחית על הנתבעת שכן המעשה נעשה תוך כדי עבודתו של אותו נהג כשהוא ביצע את תפקידו הרגיל בהבאת הסחורה לאישור, במיוחד כשהוויכוח שהוביל לתקיפה עצמה נגע לסחורה של הנתבעת ופסילתה״, כתב השופט.

בהקשר זה, השופט הבהיר שכשמדובר במעשה אלים שנעשה מתוך אינטרסים של העובד ולא למטרות המעביד אין הצדקה להשית אחריות על המעביד. ואולם, במקרה זה מדובר בפעולות שנעשו במסגרת תפקידו של הנהג ונועדו לקדם את האינטרסים של הנתבעת.

באשר לנזק, השופט ציין שלתקיפה היו תוצאות קשות שכן על פי החומר הרפואי התובע נחבל בגופו בחזה, בבטן בגב ובזרוע שמאל ובנוסף סבל מדיכאון וחרדה תקופה מממושכת.

בסופו של דבר השופט חייב את הנתבעת בפיצוי של 50,000 בגין כאב וסבל. עוד היא חויבה בפיצוי של 10,000 שקל על הפסד שכר, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה.  

לאחר ניכוי קצבת נכות זמנית שקיבל התובע מהביטוח הלאומי חויבה הנתבעת לשלם לו 26,363 שקל בתוספת שכ״ט עו״ד בסך 11,700 שקל.

שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

עו"ד קוטי סודאי עוסק/ת ב- נזיקין 
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה

המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל