השופט רון סוקול מבית המשפט המחוזי בחיפה קיבל לאחרונה תביעה שהגיש נפגע תאונות דרכים נגד חברות הביטוח הפניקס ומנורה. האיש היה מעורב בשתי תאונות לפני כ-7 שנים. לא נגרמו לו נזקים פיזיים אך הוא נותר עם נכות נפשית של 100%.
התאונה הראשונה התרחשה במאי 2011 בחיפה כשרכבו של הצעיר, שהיה מבוטח בהפניקס, סטה מנתיבו והתנגש ברכב אחר. בתביעה סיפר הצעיר כי לאחר התאונה הראשונה מצב רוחו היה ירוד והוא הסתגר בביתו. אחותו ביקשה לעודד אותו ולהוציא אותו מחוץ לבית ובאוקטובר 2012 אספה אותו במכוניתה, שבוטחה במנורה, ואז התרחשה תאונה נוספת כשהרכב פגע במונית חונה. הצעיר טען כי בעקבות התאונות הוא סובל מנכויות פיזיות ונפשיות.
המבטחות טענו מנגד כי מצבו של התובע לא קשור לתאונות אלא לגורמים אחרים כמו פטירת אביו. הן הוסיפו כי התובע לא פועל להקטנת נזקיו, לא נוטל תרופות פסיכיאטריות ולכן מצבו מחמיר.
בית המשפט מינה מומחים בתחום האורתופדי והנוירולוגי שקבעו כי התובע לא נותר עם נכות כלשהי בתחומים אלה. עם זאת, המומחה בתחום הפסיכיאטרי ציין כי התאונה הראשונה היוותה נקודת מפנה משמעותית בחייו של התובע ולאחריה חלה נסיגה דרמטית בכל תפקודיו, כולל התדרדרות קוגניטיבית.
המומחה הסביר כי להערכתו התובע סובל מהפרעה פוסט טראומטית ומדיכאון עם תסמינים פסיכוטיים והעריך את נכותו הנפשית ב-100%.
גולגולת דקה
השופט רון סוקול הבהיר כי אמנם הפגיעות הפיסיות של התובע בשתי התאונות היו קלות ביותר אך הוא מקבל את חוות דעת המומחה כי הן גרמו לו לנכות קשה בהיבט הנפשי. בין היתר, השופט ציין כי ניכר שהתובע חווה סיוטים מהתאונה הראשונה וחוזר על כך שיכול היה להרוג את האישה שברכבה פגע. כמו כן, הוא סובל ממחשבות שווא, חש שמאשימים אותו ושרוי בחרדה ודיכאון קשים תוך ניתוק מהעולם החיצוני.
השופט הדגיש כי ממכלול הראיות עולה שלפני התאונה הראשונה התובע לא נזקק לטיפול פסיכיאטרי וכל התסמינים הנפשיים אובחנו לאחר התאונה הזו. כמו כן, לא ניתן לקבוע שמצבו הנפשי של התובע או חלק ממנו נובע מאירוע נפרד מהתאונות.
השופט הזכיר את עקרון ״הגולגולת הדקה״ וציין כי התובע במקרה זה היה פגיע במיוחד. ״התאונה הראשונה עוררה את פחדיו וחששותיו של התובע והביאה אותו לפתח את התסמונות מהן הוא סובל כיום״, כתב השופט והוסיף שהתאונה השנייה גרמה להחמרת המצב ולקיבועו.
עם זאת, השופט קבע שהתובע לא פעל להקטנת נזקיו ולא נטל את התרופות שנרשמו לו כסדרן. הוא גם מסרב לאשפוז שיכול היה להיטיב עמו. לפיכך, יש להעריך את נכותו ב-60% בלבד.
בבסיס חישוב הפיצוי קבע השופט כי התובע לא צפוי היה להשתכר שכר ממוצע במשק שכן נתוניו האישיים לפני התאונות היו ״דלים ביותר״ ולכן החישוב נעשה על בסיס שכר מינימום.
השופט חייב את הפניקס ברוב הפיצוי (80%) סך של 1,341,546 שקל, ואת מנורה ביתרה בסך 418,793 שקל.
הוא קבע שמהסכומים ינוכו תגמולי הביטוח הלאומי כפי שיפורטו בחוות דעת שתוגש. עוד חויבו הנתבעות בהוצאות בסך 14,440 שקל ובשכ״ט עו״ד בשיעור 13% מסכום הפיצויים.
ב״כ התובע: עו"ד פ' דניאל
ב״כ הנתבעות: עו"ד א' קלוזנר (בשם הפניקס), עו"ד י' אפק (בשם מנורה)
עו"ד ורד פרי עוסק/ת ב- נזיקין
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל