בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב קיבלאת התנגדותה של אישה נגד ששת אחיה ואיותיה הצעירים, וביטל את צוואת אמם המנוחה של הצדדים. השופט ארז שני קיבל את עמדת הבת-המתנגדת, שהתבססה על שלושה יסודות: פגמים בצוואה, אי כשירות של אמה לערוך צוואה, והשפעה בלתי הוגנת.
האם המנוחה הלכה לעולמה בשנת 2015 בגיל 79. את צוואתה היא ערכה ב-2011 כצוואה הדדית יחד עם בעלה – אביהם של הצדדים, שנפטר ב-2012. בצוואה היא הורישה את כל רכושה לששת ילדיה המבקשים, וציינה כי היא שוללת מבתה הבכורה כל חלק ברכושה.
הבת-המתנגדת טענה כי אמה היתה חולת אלצהיימר כבר מ-2007, ולכן לא יכלה להבין על מה היא חותמת.
בנוסף, היא טענה כי בצוואה עצמה היו פגמים המצדיקים את ביטולה, שכן בשולי הצוואה נכתב אישור העדים כי המנוחה חתמה בפניהם מרצונה הטוב והחופשי וללא כפייה, אך העדים לא ציינו במפורש שהמנוחה הצהירה בפניהם כי זו צוואתה האחרונה, בהתאם לדרישת חוק הירושה.
כמו כן, היא טענה כי הצוואה נערכה תחת השפעה פסולה של אביה, ואינה משקפת בשום צורה או אופן את רצונה של המנוחה.
ששת אחיה – המבקשים – ביקשו לדחות את כל טענותיה. בין היתר, הם טענו כי אמם ערכה את צוואתה כצוואה הדדית לה ולבעלה המנוח, על ידי עורך דין ובפני עדים, ואישרה את כל האמור בצוואתה מתוך הכרה מלאה, בדעה צלולה וברצון חופשי וללא כפייה.
לטענתם, לאמם היתה נכות פיזית אך לא מנטלית, והיא אף לא היתה נתנונה להשפעה בלתי הוגנת כלשהי.
לא רצונה האמיתי
לאורך למעלה מ-50 עמודים ניתח השופט שני את הסכסוך ארוך-השנים שבין הצדדים. בסופו של דבר, כל הדברים הובילו אותו לביטול הצוואה.
ראשית, השופט הבהיר כי אכן ישנו "פגם צורני" בצוואה שכן עדי הצוואה לא אישרו בצוואה עצמה כי ה"מצווה הצהירה וחתם כאמור". תוך מתיחת ביקורת, השופט המשיך וקבע כי עדות עורך הדין שערך את הצוואה לא שפכה אור על הדברים – העד השיב בעיקר שהוא "לא זוכר" – כך שהפגם נותר בעינו.
בפסק הדין נכתב כי "בנסיבות המקרה וכשמדובר במצווה בה קיימת מחלוקת לעניין כשירותה (וזאת היה ידוע), לא ניתן לראות בנוסחו של אישור העדים לצוואת המנוחה, ובחתימתה על הצוואה לאחר שזו הוקראה לה כדי תחליף מלא להצהרה הנדרשת בחוק..."
שנית, לאחר שניתח את חוות הדעת הרפואיות והתיעוד ברב בעניין, השופט שוכנע כי המנוחה אף לא יכלה להבחין בטיבה של הצוואה, היות שהיא סבלה לכל הפחות מדמנציה ברמה בינונית בזמן עריכת הצוואה, גם אם לא היה זה "אלצהיימר" רשמי.
בהמשך פסק הדין, ובבחינת "למעלה מן הצורך", השופט אף קבע כי המנוחה אכן היתה נתונה להפשעה בלתי הוגנת כך שהצוואה אינה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי. בהקשר זה השופט הבהיר כי כל המבחנים הרלווטנים מובילים להכרעה זו – כבר ב-2006 המנוחה נזקקה להשגחה צמודה ועזרה כמעט בכל פעולותיה היומיומיות.
כמו כן השופט שוכנע כי "מעורבותו של בעלה של המנוחה והמבקשים, הם הנהנים העיקרים מצוואת המנוחה, מלמדת על קיומה של השפעה בלתי הוגנת."
לפיכך השופט הורה על ביטול הצוואה. המבקשים חויבו לשלם למתנגדת הוצאות משפט בסך 60,000 שקל.
ב"כ התובעים (המבקשים): עו"ד אברהם חג'אג', עו"ד איתיאל הרמן
ב"כ המתנגדת: עו"ד יאיר גרין, עו"ד שרון שפיגל
עו"ד רן מובשוביץ עוסק/ת ב- ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל